250 שנה להסתלקות החברותא המופלאה של האדמור הזקן
היום, י״ב בתשרי, מלאו 250 שנה להסתלקותו של רבי אברהם המלאך, בנו של המגיד ממעזריטש ומי שהיה החברותא המיוחד של אדמו״ר הזקן.
כינויו, ״המלאך״, לא ניתן לו במקרה. כבר בצעירותו היה רבי אברהם מופשט כמעט לחלוטין מענייני העולם הזה. הוא היה מסוגל לשבת שעות ארוכות כשהוא עטוף בטלית ותפילין, שקוע בתורה ובעבודת ה׳, כמעט בלי לאכול ובלי לישון. קדושתו ופרישותו עוררו השתאות גם בקרב גדולי הצדיקים שבדורו.
אביו, המגיד ממעזריטש, חיבר בינו לבין תלמידו הצעיר, אדמו״ר הזקן. הסדר ביניהם היה יוצא דופן: אדמו״ר הזקן למד עם רבי אברהם נגלה, ורבי אברהם לימד אותו חסידות. השניים ישבו יחד שעות ארוכות מדי יום, עד שעל פי המסורת היה אדמו״ר הזקן מזיז לעיתים את מחוגי השעון לאחור, כדי לזכות בעוד זמן של לימוד חסידות עמו.
אחד הסיפורים הידועים ביותר על הקשר ביניהם התרחש לאחר לימוד עמוק בחסידות. רבי אברהם ראה את אדמו״ר הזקן אוכל מאכל עם חמאה ותמה כיצד ניתן, מיד לאחר התעלות רוחנית כה גדולה, לפנות לעיסוק גשמי.
אדמו״ר הזקן הסביר לו כי לאחר הלימוד חש שהוא מגיע למצב של ״כלות הנפש״, ולכן נאלץ לאכול כדי להוריד את עצמו חזרה אל העולם הגשמי.
לימים הסביר הרבי כי בסיפור הקצר הזה טמון ההבדל המהותי ביניהם: רבי אברהם היה כולו מופנה כלפי מעלה, אל ההפשטה וההתעלות מן העולם, ואילו עניינו של אדמו״ר הזקן היה להמשיך אלוקות דווקא למטה, אל תוך המציאות הגשמית.
גם רגע הפרידה ביניהם הפך להוראה בעבודת ה׳. כאשר אדמו״ר הזקן עמד לצאת ממעזריטש, ליווה אותו רבי אברהם אל העגלה ופנה אל העגלון במילים: ״הכה את הסוסים עד שיפסיקו להיות סוסים״ — ולפי נוסחה אחרת, ״עד שיידעו שהם סוסים״.
אדמו״ר הזקן שמע במשפט הזה תוכן עמוק בעבודת האדם, והחליט להישאר עוד זמן במעזריטש כדי להתבונן בדברים ולהפנימם.
רבי אברהם נודע לא רק בפרישותו, אלא גם בעוצמת הקדושה שהקרין על סביבתו. מסופר כי צדיקים שבאו לפגוש אותו היו לעיתים נרתעים עוד בטרם הספיקו לשוחח עמו.
בברית מילה שבה שימש כסנדק, התאסף קהל רב כדי לזכות לראותו. אולם כשנכנס אל המקום, חלק גדול מן הנוכחים התפזר מרוב יראה, ורבי נחום מטשרנוביל, שערך את הברית, התרגש כל כך עד שלרגע לא זכר אם כבר בירך את הברכה.
סיפור אחר ממחיש את מבטו הייחודי על העולם. בעת שביקר בעירו של חותנו, עמד רבי אברהם זמן ממושך והתבונן בהר. בני העיר המתינו למוצא פיו, עד שאחד הצעירים שאל אותו מדוע הוא מביט כך בהר, הרי מדובר בסך הכול בערימת עפר.
״זה בדיוק מה שמפליא אותי״, השיב רבי אברהם. ״כיצד ערימת עפר פשוטה נעשתה גאה כל כך, עד שצמחה להר גבוה״.
לאחר הסתלקות אביו, המגיד ממעזריטש, לא קיבל עליו רבי אברהם את הנהגת החסידים. הוא התיישב בפאסטוב, סמוך לקייב, וחי שם בפרישות רבה.
לפי המסופר, הסביר כי מדרגתו הרוחנית מרוחקת מדי מן העולם ומאנשים רגילים, ולכן אינו יכול להנהיג ציבור שיוכל להתקשר אליו כראוי. תורותיו נדפסו לאחר מכן בספר ״חסד לאברהם״ ועוסקות רבות בהתבטלות, בהתרחקות מן החומר ובהפשטת האדם מענייני העולם.
בי״ב בתשרי תקל״ז, הסתלק רבי אברהם המלאך והוא בן 36 בלבד. הוא נטמן בפאסטוב, ומקום מנוחתו נשמר עד היום.
בנו היה רבי שלום שכנא, והוא היה סבו של רבי ישראל מרוז׳ין.
250 שנה לאחר הסתלקותו, דמותו של רבי אברהם המלאך נותרה אחת הדמויות הנשגבות והמסקרנות בדור תלמידי המגיד — האיש שקדושי עולם נרתעו מקדושתו, וששעות הלימוד שלו עם אדמו״ר הזקן הותירו חותם עמוק בתולדות החסידות.
מאפשרים לכם לקבל
