מערכת COL
|
יום ח' אלול ה׳תשע״ז
30.08.2017
להתגאות בילדים ולא להתלונן ● עמדה שבועית
הורים אינם מתקנאים בילדיהם. להפך, הורים שרואים את ילדיהם מגיעים להישגים גדולים משלהם מתמלאים גאווה ונחת ● המאמר השבועי מאת הרב מנחם ברוד המתפרסם ב"שיחת השבוע" למאמר
הדור הצעיר מאתגר את דור ההורים והסבים (צילום: שימי קוטנר)
הרב מנחם ברוד
הבן הלך לישיבה, ועכשיו הוא מבקש שנקנה מצרכי מזון בעלי הכשרים מהודרים בלבד. הבת התחזקה, וכשמתחילים לרכל סביב השולחן, היא מבקשת להעביר נושא, כדי שלא לדבר לשון הרע.
איך המשפטים האלה נשמעים לכם? האם הם נאמרים כתלונה ביקורתית או כהבעת גאווה בילדים שנעשו יראי שמים יותר? – זה תלוי מאוד בהורים. יש הורים שיחושו שמחה ונחת למראה ילדיהם הדבקים בערכי התורה והמצוות יותר מהם, ויש הורים שיראו בהתחזקות זו של ילדיהם ביקורת על ההורים ועל אורח חייהם.
הפיכת הפשרה לאידאל
לא תמצאו הורים המתלוננים על שילדיהם מצליחים יותר מדיי בלימודיהם; על שהם יותר מדיי חביבים וטובי לב; על שהם ערכיים יותר מדיי; על שהם דבקים יותר מדיי במשימות שמוטלות עליהם. להפך, הורים גאים בילדים כאלה. מטבע הדברים, ההורים רוצים תמיד שלילדיהם יהיה יותר ממה שיש להם.
חז"ל קבעו כי הורים אינם מתקנאים בילדיהם. להפך, הורים שרואים את ילדיהם מגיעים להישגים גדולים משלהם מתמלאים גאווה ונחת. מכאן שלא הגעת הבנים להישגים גבוהים משל ההורים היא הטורדת את מנוחתם של הקובלים על ההתחזקות באמונה ובהידור במצוות בקרב הנוער.
היחס לילדים משקף למעשה את הגישה הכללית של ההורים כלפי התורה והמצוות. הלוא איננו מושלמים. כולנו חיים בתוך פער בין אמונתנו והכרתנו לבין מידת יישומן בחיי היום-יום. בדרך כלל אנחנו חזקים הרבה יותר בתאוריה מבביצוע. וכאן עולה השאלה, איך אנו מתייחסים לפער הזה שבחיינו.
הגישה הנכונה היא פשוט להכיר בעובדה שאיננו מושלמים וכי איננו מצליחים תמיד למלא את כל הדרישות. גישה כזאת מולידה שאיפה לתקן, לשפר, להתאים יותר את התנהגותנו ואורחות חיינו לדגם האידאלי שאנו מאמינים בו. מי שרואה כך את פני הדברים שמח לראות את ילדיו מצליחים יותר ממנו להתגבר על חולשת הטבע האנושי ולהיות יראי שמים יותר ודבקים יותר באמונתם.
אך יש שאדם הופך את החולשה לאידאל ואת חוסר השלמות לדגם ההתנהגות הרצוי. הפשרות שעשה בין דרישות התורה לבין חולשותיו האישיות נהפכו אצלו לדרך חיים; לאמונה בפשרות, בחצאי אמיתות. אדם כזה עלול לחוש אי-נוחות כשילדיו אינם רוצים בפשרות האלה ומעדיפים לדבוק בתורה ובדרישותיה ביתר שלמות.
לב אבות על בנים
בימים אלה של חודש אלול כולנו עושים חשבון נפש, מנסים להחליט החלטות טובות ולתקן את דרכינו. בכמה מקהילות ישראל כבר אומרים סליחות בכל יום, ומבקשים מבורא העולם למחול על חטאינו ולהושיט לנו יד כדי שנוכל לשוב בתשובה. האם אנו מתכוונים ברצינות למילים היוצאות מפינו? האוּמנם רצוננו להתחזק, להתעלות, להיות שלמים יותר בתורה ובמצוותיה?
אם כן, הבה נהיה גאים בילדינו המשמשים לנו דוגמה, ושיתקיים בנו הייעוד הנבואי: "והשיב לב אבות על בנים" – על-ידי הבנים ישובו גם האבות.
הבן הלך לישיבה, ועכשיו הוא מבקש שנקנה מצרכי מזון בעלי הכשרים מהודרים בלבד. הבת התחזקה, וכשמתחילים לרכל סביב השולחן, היא מבקשת להעביר נושא, כדי שלא לדבר לשון הרע.
איך המשפטים האלה נשמעים לכם? האם הם נאמרים כתלונה ביקורתית או כהבעת גאווה בילדים שנעשו יראי שמים יותר? – זה תלוי מאוד בהורים. יש הורים שיחושו שמחה ונחת למראה ילדיהם הדבקים בערכי התורה והמצוות יותר מהם, ויש הורים שיראו בהתחזקות זו של ילדיהם ביקורת על ההורים ועל אורח חייהם.
הפיכת הפשרה לאידאל
לא תמצאו הורים המתלוננים על שילדיהם מצליחים יותר מדיי בלימודיהם; על שהם יותר מדיי חביבים וטובי לב; על שהם ערכיים יותר מדיי; על שהם דבקים יותר מדיי במשימות שמוטלות עליהם. להפך, הורים גאים בילדים כאלה. מטבע הדברים, ההורים רוצים תמיד שלילדיהם יהיה יותר ממה שיש להם.
חז"ל קבעו כי הורים אינם מתקנאים בילדיהם. להפך, הורים שרואים את ילדיהם מגיעים להישגים גדולים משלהם מתמלאים גאווה ונחת. מכאן שלא הגעת הבנים להישגים גבוהים משל ההורים היא הטורדת את מנוחתם של הקובלים על ההתחזקות באמונה ובהידור במצוות בקרב הנוער.
היחס לילדים משקף למעשה את הגישה הכללית של ההורים כלפי התורה והמצוות. הלוא איננו מושלמים. כולנו חיים בתוך פער בין אמונתנו והכרתנו לבין מידת יישומן בחיי היום-יום. בדרך כלל אנחנו חזקים הרבה יותר בתאוריה מבביצוע. וכאן עולה השאלה, איך אנו מתייחסים לפער הזה שבחיינו.
הגישה הנכונה היא פשוט להכיר בעובדה שאיננו מושלמים וכי איננו מצליחים תמיד למלא את כל הדרישות. גישה כזאת מולידה שאיפה לתקן, לשפר, להתאים יותר את התנהגותנו ואורחות חיינו לדגם האידאלי שאנו מאמינים בו. מי שרואה כך את פני הדברים שמח לראות את ילדיו מצליחים יותר ממנו להתגבר על חולשת הטבע האנושי ולהיות יראי שמים יותר ודבקים יותר באמונתם.
אך יש שאדם הופך את החולשה לאידאל ואת חוסר השלמות לדגם ההתנהגות הרצוי. הפשרות שעשה בין דרישות התורה לבין חולשותיו האישיות נהפכו אצלו לדרך חיים; לאמונה בפשרות, בחצאי אמיתות. אדם כזה עלול לחוש אי-נוחות כשילדיו אינם רוצים בפשרות האלה ומעדיפים לדבוק בתורה ובדרישותיה ביתר שלמות.
לב אבות על בנים
בימים אלה של חודש אלול כולנו עושים חשבון נפש, מנסים להחליט החלטות טובות ולתקן את דרכינו. בכמה מקהילות ישראל כבר אומרים סליחות בכל יום, ומבקשים מבורא העולם למחול על חטאינו ולהושיט לנו יד כדי שנוכל לשוב בתשובה. האם אנו מתכוונים ברצינות למילים היוצאות מפינו? האוּמנם רצוננו להתחזק, להתעלות, להיות שלמים יותר בתורה ובמצוותיה?
אם כן, הבה נהיה גאים בילדינו המשמשים לנו דוגמה, ושיתקיים בנו הייעוד הנבואי: "והשיב לב אבות על בנים" – על-ידי הבנים ישובו גם האבות.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
