מערכת COL | יום ג' טבת ה׳תשע״ה 25.12.2014

האיש שהאמת הייתה נר לרגליו ● בנימין ליפקין

התודה הגדולה ביותר שאני חב לרב יהושע מונדשיין היא ברובד האישי המשפחתי, ועליה אני מספר בהזדמנות הזו לראשונה ● בנימין ליפקין על דמותו של הסופר והחוקר החב"די הנודע הרב יהושע מונדשיין ע"ה שהתבקש השבוע לבית עולמו  טור מיוחד
האיש שהאמת הייתה נר לרגליו ● בנימין ליפקין
בנימין ליפקין

ילד הייתי עת הייתי עוקב בדומייה אחר האחד והמיוחד בחבורת המתפללים בבית הכנסת בשיכון חב"ד בירושלים, החסיד, איש הספר, המחקר וההגות, רבי יהושע מונדשיין ע"ה, שהתבקש אתמול לפנות בוקר לבית עולמו והוא בן ס"ח שנים.

הליכותיו היו מדודות, קולו לא נשמע. עם ילדיו, אף שהיו צעירים לימים, יכולת לראותו לומד חסידות לפני התפילה, מתוך ספרים שהיו מודפסים ב'קופיר' בלבד – צילומי כתבי יד של רבותינו נשיאינו. בת שחוק דקיקה הייתה נחה על פניו כשנדרש להשיב או לחוות דעה על דא או על הא. ולצד השתקנות המפליגה הזו, הייתה דעתו נחרצת וברה, חפה מכל זיק של חנופה, נעדרת ומסתייגת מכל זיוף או גוזמה, אותנטית, מקורית.

זכור לא אשכח את ההתרגשות שאחזה בי כשליוויתי כילד את אחי, כיום הרה"ח ר' יוסף יצחק, משליחי הרבי בכפר סבא ועמו רעהו באותם ימים, כיום הרה"ח ר' ברוך אוברלנדר שליח הרבי בבודפסט הונגריה – כשהם חילו פניו ובידם ספר עתיק מסוים. שלוש קומות מתחת לפני הקרקע, בספרייה הלאומית שבאוניברסיטה העברית בירושלים, פתח הרב מונדשיין את חדרו, מישש את הדף, התבונן בו לשניות אחדות ועל אתר תיארך מדויקות את שנת הופעת הספר.

ככל שהעמקתי קרוא, הייתי עוקב בהשתאות אחר מחקריו ופרסומיו. תכונה ניגודית בולטת ביותר הזדקרה לנגד עיניי במלאכתו. מצד אחד, היה הוא חורץ בפסקנות מחקרית נטולת רגש את קביעותיו המדעיות על כל דבר שחקר. מנגד, שעה שהיה מגיש לעם ה' גילוי חדש, מאת רבותינו נשיאינו, שאותו זכה לחשוף ולההדיר, היה הרגש כמו מתפרץ מבין שורותיו ולחלוחית חסידית של יהודי חסידי נרגש הייתה מזדעקת מבין שורות ההקדמה שלו.

שוב ושוב ניתן היה להיווכח כי מאחורי עבודת המחקר שהוא עמל עליה ואינו עושה בה הנחות לאיש, יש נפש חסידית רווית רגש ותעצומות. ואולי כך ניתן להבין שורה בודדת שגיליתי מתוך אחת התגובות הרבות ששיגר לסופר 'המבשר', הר"ר אשר קליין הי"ו, על דברים שהגיש להגהתו: "נ.ב. אבקש שלא להדביק לי את התואר 'החוקר החסידי'". הוא, כך ידע אליבא דנפשיה, איננו חוקר אלא חסיד.


הרב יהושע מונדשיין

כשגדלתי והייתי לאיש, נפגשו דרכינו לא אחת ולא שתיים. הוא עצמו לא היה מהסס להתקשר ולהעיר על דברים שכתבתי וערכתי. וכשהייתה יוצאת מפיו מחמאה, היה זה עבורי יום חג. פעם אף ציטטתי נלהב באוזני מו"ל שבשירותו עבדתי את המחמאה הנדירה שהשמיע כלפיי. הלה שאל אם ניתן יהיה לבקש ממנו שיעלה זאת על הכתב, ביודעו את הערך הרב שניתן לייחס למילה של שבח מפי הרב יהושע מונדשיין, אבל אני היססתי לההין ולבקש זאת ממנו ואולי החמצתי.

במרוצת הימים אימצתי בעבודתי 'מבחן מונדשיין' לסיפורים ועדויות שקיבלתי. את כל אחד מהם הייתי בוחן אם היה עובר את מבחנו אם לאו. לא אכחד כי לא אחת ולא שתיים הייתי מחיל עליהם את הכלל העיתונאי הקובע כי סיפור בשם אומרו יכול להופיע גם אם לא הוכחה אמיתותו, אולם לכשעצמי ידעתי לאבחן באמצעות זאת האמת הוא אם לאו. בנקוף השנים, אבחנתי בלא מעט מרואיינים, בהם בכירים ונכבדים, כי 'אימת מונדשיין' עליהם וכי הם עצמם כשהם נדרשים לציין את התאריכים או הפרטים המדויקים הקשורים לעדות שהם מגוללים, ממהרים לציין כי אינם בטוחים בכך וכי לא ניתן לסמוך עליהם בכגון דא.

יותר מכל השתדלתי לאמץ דרך זו בספרים שחיברתי וערכתי. לפני אחד מהם, השתדלתי להיוועד עמו ואמרתי לו כי אני ירא מפניו. וכל מי שהכיר את אמת המידה הקפדנית שלו בבחינת הדברים לאמיתותם, יודע היטב למה ירמזון מילותיי. הוא הרצה אז בפניי את גישתו העקרונית וגם הפרטנית. הדברים שאמר אז מאלפים ביותר והמה שמורים עמי.

כך, למשל, העניק בידי טיפ קטן לדעת אם הכותב נוטה לגוזמאות או שהאמת נר לרגליו: "רבים אוהבים לכתוב בבואם לתאר התרחשות מסוימת, 'ביום בהיר אחד'. בעיניי זהו פרט המעיד על אופיו של הכותב ומידת הדיוק שבה הוא ניחן. וכי מניין יודע הכותב כי אותו יום בהיר היה ולא היה מעונן".

זמן מה לאחר הופעת ביוגרפיה עבת כרס שערכתי, קיבלתי ממנו משוב ובו לא היו אלא ארבע הערות בלבד על החיבור כולו. בעיניי לא יכולה הייתה להיות מחמאה גדולה מזו לעבודה הרבה שהשקעתי.

● ● ●

אולם התודה הגדולה ביותר שאני חב לו היא ברובד האישי המשפחתי, ועליה אני מספר בהזדמנות הזו לראשונה.

במשך כמה וכמה שנים, מאז שנות נערותי ועד לפני כשנה בערך, מתהלך הייתי בתחושה בטוחה כי הנני צאצא לחסיד הנודע, הרה"ח רבי שמואל בער מבאריסוב, אשר שמע את אדמו"ר הזקן והיה חסיד של האדמו"ר האמצעי, אדמו"ר המהר"ש והוא אשר הביא להכתרת אדמו"ר הרש"ב. מפי סבי, המשפיע רבי יהושע ליפקין ע"ה, לא שמעתי זאת. אדרבה. ממנו רק שמענו תמיד כי "היה לנו סבא, בעל תפילה ו'חוזר' אצל הצמח צדק". אולם חיבור מסוים ונפוץ שקבע כי שם משפחתו של חסיד נודע זה היה ליפקין ודברים ששמעתי מפי חסידים שונים, נטעו בי את הייחוס הזה.

למזלי הרב, לא עשיתי שימוש בדבר הזה אלא באזכור בודד במאמר אחד, אולם תכניות רבות היו לי בהקשר זה ולא אחת אף הייתי ננזף, גם על ידי חסידים נכבדים, לאמור: מדוע אינך עורך ספר שבו ירוכזו כל תולדות חייו של סבא שלך!

היה זה רבי יהושע מונדשיין שבחורף אשתקד האיר את עיניי (ותודה להרה"ח ר' מיכאל אוישי, משליחי הרבי בז'פרוז'ה על חלקו המרכזי בכך) כי אין אמת בדבר. הוא הוכיח כי: ראשית, מלבד מקור אחד, ככל הנראה לא נאמן, אין עוד מקור לכך שר' שמואל בער נשא את שם המשפחה הלזה. שנית, מתוך כתב ידו של סבי הנוקב בהשתלשלות שם המשפחה הוכח כי לא יתכן שהוא היה ראש המשפחה.

הייתה זו הטלת זרקור שלא הייתי מגיע אליה בלעדיו ומי יודע לאן היה מתגלגל ייחוס מוטעה זה. ביטוי לתחושות לבי ההומה בעקבות זאת הענקתי בסיפור מיוחד, עם גיבורים אנונימיים, שכתבתי במוסף הסיפורים של 'המבשר' בפסח אשתקד.

על כך ועל עוד רבות שזכיתי ושמעתי ואצרתי ממנו ומפיו – אני חש היום זכות וחובה להביע בפניו תודה.

יהי זכרו ברוך.
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.