בשבוע שעבר כתבתי שהרבי יצא מחדרו לברך על ברכת האילנות אל מול עץ הסרק הניצב בחזית 770.

העירוני כמה וכמה שיש שם או שהיה שם עץ של דובדבנים וכנראה שהרבי בירך עליו. אינני זוכר שגדלו דובדבנים בחצר הקודש, אך בין המעירים ישנם כמה שמעידים שאף אכלו דובדבנים מאותו עץ שגדל שם. חשוב לציין את העובדה הזו,  כי אז בעצם הרבי בירך על עץ פרי ולא על עץ סרק.

יתכן שאותו עץ חדל לתת פרי למרות שהיה מלבלב, ויתכן שיש ללמוד מכך שמברכים על עץ פרי אף שאינו נותן פרי בפועל.

כמו כן ביררתי אצל אחד הקרובים לקודש, שעשרות שנים לא מש מבית חיינו, ואמר לי שמעולם לא שמע שבליובאוויטש בירכו ברכת האילנות - והסבירו זאת שרק היוצא בימי ניסן והזדמן לו לראות מברך, אבל אין זו ברכה שיש לחפש אחריה. וצ"ע.

•

בימים אלו נערכים ההכנות לשמחת הרשב"י בל"ג בעומר - ואני חוזר לאחור עשרות שנים, לשנת 'הקבוצה' שלי בתשמ"ג, שבה נערך הפאראד ביום ראשון, לכבוד ל"ג בעומר.

באותה שנה ביקשו מהזמר ר' מרדכי בן דוד לבוא ולשיר. בתחילה לא אבה להגיע, שכן הוא נוהג להופיע רק עם תזמורת מכובדת ומערכות הגברה תואמות, ואילו כאן לא היו את כל התנאים עבורו. עסקני הפאראד הטילו את כל כובד משקלם והצליחו לשכנעו בחשיבות הופעתו שבוודאי תמשוך לאירוע ילדים רבים והוריהם.

באותו יום החלה התכנית של ל"ג בעומר כרגיל. למרגלות בימת הכבוד של הרבי נפרסו אלפי כיסאות שמילאו את הכביש הענק של איסטרן פארקווי. אט אט הגיעו הקבוצות ומדריכיהן ותפסו מקומות. המנחה המקדים, הרב יוסף גולדשטיין, החל להפעיל את ילדים עד צאתו של הרבי לשאת את דבריו.

בהגיע השעה היעודה הוא העביר את שרביט ההנחיה לרב יעקב יהודה הכט, ובהנתן האות נשמעו תרועות החצוצרות ולקול שירת הילדים הרבי יצא אל קדמת הבימה כמידי ל"ג בעומר.

תחילה קראו הילדים את הפסוקים, כאשר כל פסוק נאמר על ידי ילד אחר שנבחר בקפידה. הרבי מביט אל הילדים וקורת רוח משתפכת על פניו בראותו את הקטנים הללו מניפים את ידיהם בעוז ומעודדים את אמירת הפסוקים.

כשסיימו את הפסוקים הזמין המנחה את הזמר ר' מרדכי בן דוד שינעים בשיריו את המעמד. הוא עמד למטה עם מיקרופון והחל לשיר את מחרוזת השירים שעמד לשיר - והנה הרבי מסתובב אל הרב הכט ולוחש לו באוזניו דבר-מה. ממרחק אי אפשר לשמוע מה הרבי אמר לו, אבל ראינו שהרב הכט צעד לאחור וסימן לר' מרדכי בן דוד שיקטע את שירתו ויעצור.

ר' מרדכי הבין שהוא צריך לעצור, אבל באותו רגע הרבי פנה אליו ועודד אותו בידו וסימן לו לעלות לבמה קטנה שעמדה בצד, כדי שיראו אותו. הוא התבלבל לגמרי. אבל כיוון שהרבי הורה לו להמשיך לשיר הוא עלה והמשיך לשיר את השיר עד סופו, כשכל העת הרב הכט מסמן לו מאחת הפינות שיעצור את שירתו. בן דוד אכן קיצר וסיים מוקדם מהצפוי.

מאוחר יותר התברר שהרבי אמר לרב הכט שהוא לא הגיע לקונצרט, והוא עדיין לא אכל כי הוא מתכנן לנסוע לאוהל (הנוסח אינו מדוייק) והרב הכט הבין שאין הזמן גרמא לשירתו של הזמר - ולכן עשה ככל יכולתו לקטוע את השירה. יחד עם זאת, על אף שהרבי לא היה שבע רצון מכך שבעת נוכחותו יהיו פרקי שירה, למרות זאת הרבי השתדל לא לפגוע ח"ו במי שכבר הגיע והזמינו אותו קבל עם ועדה, ולכן הרבי עודד אותו בשירתו.

למחרת היום בא הרב יעקב יהודה הכט אל הרב גרונר וביקש לברר עמו מה קרה שהרבי העיר שאין כאן המקום לשירתו של זמר בעת הכינוס, והרי הרבי אישר בעצמו את הגעתו ואת שירתו של ר' מרדכי בן דוד?!

וזאת למודעי כי בכל פאראד היו מכניסים ימים קודם לרבי את התוכניה והרבי היה מאשר, מוסיף או גורע - ולפי הנחיותיו של הרבי כך פעלו. כך היה גם באותה שנה, כשהכניסו לרבי את התכנית במילואה והרבי עבר עליה והוסיף בה את הערותיו, ובין היתר אישר את שירתו של הזמר הנודע. 

הרב גרונר הוציא את הפתק והראה לרב הכט שהרבי כתב בשולי הנייר של התכניה את התיבות: "מב"ד אחר הפסוקים". לכן הם קבעו שמב"ד יזמר לאחר הפסוקים והרי הפסוקים נאמרים בנוכחות הרבי, אם כן גם מב"ד אמור להיות לאחר הפסוקים.

חז"ל כבר קבעו ש"יגעת ומצאת תאמין" ואכן לאחר שהשניים ייגעו את מוחם הבריקה אצלם התשובה לשאלתם. הרבי כתב בשורה אחת מב"ד, ומתחתיה כתב אחר הפסוקים. ובעצם חסורי מחסרא הנקודה. מב"ד. נקודה. "אחר הפסוקים". אחרי שירתו של מב"ד יאמרו הפסוקים.

עתה הכל מובן. לאחר שמב"ד היה מסיים לשיר, או אז הרבי היה אמור לצאת לאמירת הפסוקים. היטב חרה להשניים שלא הבינו אל נכון ולא כיוונו היטב למה שכתב הרבי.

היה זה עבורם פרק חשוב עד כמה צריך לעיין היטב בתשובות הרבי וללמוד אותן כראוי.

•

בין החסידים מפורסמת הסגולה להפקד בזחו"ק על ידי השתתפות בתהלוכת ל"ג בעומר בגוף ובממון וכבר נודע בשער בת רבים על זוגות שלא זכו במשך שנים לפרי בטן ולאחר שהטו כתף לסייע לתהלוכות הקודש נושעו.

ומעשה בזוג מקורבים באילת שהמתינו זמן רב לבשורות טובות ותקוותם בוששה מלבוא. האשה התקרבה לגיל הארבעים ועדיין לא נתמלאה משאלת לבבה.

אותה אשה עמדה בראש ניהול מיזם קולנועי גדול בן מאות מקומות, באיזור התיירות באילת. באותה שנה היא החליטה שהיא מנדבת את כל המתחם הענק, על כל מרכיביו, לצורך תהלוכת ל"ג בעומר. היא הצליחה להפסיק למשך כמה שעות את הפעילות השגרתית במקום והקדישה אותו לילדי אילת ולכבודו של רבי שמעון בר יוחאי.

לא חלף זמן רב והזוג נושע ונולדה להם בת בשעה טובה ומוצלחת והברכה קירבה אותם עוד יותר להדר בקיום התורה והמצוות. 

כשבאה לספר לי על הישועה אמרה לי כי למרות שבתקופה האחרונה היא היתה מטולטלת בין תקוה ליאוש, אך לאחר אותו ל"ג בעומר הציף אותה תחושת בטחון ודאית וזאת משום שבשובר הבדיקה שלה ב'קופת בריאים' הופיע בתוך המספר הסידורי המספר 770 - ועבורה היה זה חותמת וסוף פסוק.