משה בן-חיים 

מספר תושב כפר חב"ד כיצד הוא זוכר מראה מיוחד מר' זאב זלמנוב ז"ל, מראה שלא יישכח ממנו במהרה: ראש השנה בבית הכנסת "בית מנחם" בכפר חב"ד. אווירת קודש של "הימים הנוראים" מרחפת. זה עתה התפילה הסתיימה, והציבור עדיין בצום, כנהוג עד לאחר התפילה והתקיעות. הרגשה שהנה התקיעות עלו השנה יפה, והקב"ה יקבל את תפילות עם ישראל ברחמים. נשארו שלושים קולות אחרונים, שאינם מעכבין.

ר' זאב (וולוול) זלמנוב, מוציא בדחילו ורחימו את שופרו, מיטיבו אל שפתיו, ותוקע שלושים קולות. שלושים קולות יפים, שלושים קולות צלולים וכשרים. בשנים אלו הזיקנה כבר זרקה שיבה בשערו, והוא מתקרב לגיל גבורות. אמנם לא בנקל הדבר עולה, ונראה כי במאמץ מה. לא רבים יודעים, כי ר' זאב זו לא הפעם הראשונה היום שהוא מזכה את הרבים.


חסיד אמת. הרב זלמנוב ע"ה

הוא כבר כיתת את רגליו בצום עד לבית הרפואה "אסף הרופא" בצריפין, וייתכן ששלושים קולות אלו הם לאחר עשרות מחלקות  שכבר ביקר בהם, וזיכה ב'תקיעת שופר' את החולים, והמבקרים. תושבי כפר חב"ד יודעים שאמנם, אין קולות אלו מעכבים, והם 'רק' כדי לבלבל את השטן שלא יקטרג חלילה. אך בתוך ליבם יודעים הם היטב: אלו קולות של יראת שמים טהורה, והם הסיומת החשובה של התפילה והתקיעות כולם.

צניעות ופשטות

סיפור זה על ר' זאב, מגלה מעט מזעיר על חסיד יקר זה, שהלך לעולמו בשיבה טובה, ביום י"ז ניסן, ב' דחול המועד פסח, והוא בגיל 98. מצד אחד היו בו צניעות ופשטות, ומצד שני מסירות אין קץ ל'מבצעים' של הרבי. אין זה דבר של מה בכך בגיל 'גבורות' ללכת בצום מספר קילומטרים, לתקוע בשופר מאות פעמים,  ולבוא לתקוע שוב שלושים קולות, כאילו הרגע הגיע מביתו.

ועוד תיאור מעניין על ר' זאב כפי שנזכר תושב הכפר: "בילדותי, ר' זאב הפעיל מכבסה וניקוי יבש בביתו. הייתי אמנם ילד קטן, והגעתי לקחת איזו חליפה מניקוי יבש. אך את האדיבות של ר' זאב לא אוכל לשכוח. היה מתייחס אליי כאילו אני איש מבוגר, בדרך ארץ, בדיבור שקט. היתה לו דרך ארץ מיוחדת," מספר בגעגוע תושב הכפר.

בני משפחתו מספרים: ר' זאב זכה ללמוד בישיבות המחתרת ברוסיה ב"ימי הזעם" – בימים שרדפו קשות את הדת בכלל והחסידים בפרט.

בשנת תרפ"ה, בהיותו בן 9, זכה להיות עם אביו ביחידות אצל הרבי הריי"צ בלנינגרד. (לפני מאסר האדמו"ר הריי"צ נ"ע). אביו שאל את הרבי האם לשלוח אותו לישיבה. ענה לו הרבי שמוקדם עדיין. אז פנה הרבי הריי"צ אליו, אמר לו שיברך תמיד מתוך הסידור, ובירכו.


המכתב ששלח לר' זאב הרבי הריי"צ בשנת ה'תש"ב

קיבל הדרכות מהרבי הריי"צ, ומכתבים. באדיבות משפחתו שיחיו, אנו מגישים לראשונה מכתב ששלח לו הרבי הריי"צ עוד בהיותו בחור בשנת ה'תש"ב, ובו הרבי נותן לו ברכה והדרכה אישית.

עלה ארצה בשנת תרצ"ו, וכשהוקם כפר חב"ד היה מראשוני מתיישביו.

הרבי הריי"צ, שהקים את כפר חב"ד ועודד את המתיישבים לעסוק בחקלאות, נתן לו אישית הוראה שלא לעסוק בחקלאות. הרבי רצה שיעסוק בעינייני הכלל, וינצל את כשרונותיו המיוחדים למען הכלל. ואכן, שימש כמזכיר אגודת חסידי חב"ד בארה"ק שנים רבות. (אגו"ח שכנה אז בתל אביב).


ר' זאב זלמנוב שורף חמץ בערב פסח ה'תשס"ה

לר' זאב היתה קביעות ב'מבצעים' של הרבי: היה נוסע שלוש פעמים בשבוע להניח תפילין ליהודים. במשטרת רחובות, בשדה התעופה ועוד. עד ממש בשנים האחרונות היה נוהג לזכות יהודים רבים במצוות תקיעת שופר בבית הרפואה 'אסף הרופא' בצריפין.

זכה לארח בביתו הרבה מ'משפחות הגיבורים', ותמיד השתדל לעזור לעולים חדשים מרוסיה.

נפטר בשיבה טובה והשאיר אחריו בנים, נכדים ונינים, ההולכים בדרך התורה והחסידות.

תנצב"ה.