בצל היעדרות הרב עידו ובר: יארצייט לזקן המשפיעים ● גלריה

בסימן הוצאתו לאור של הספר 'ירים משה': תלמידים, מקורבים ומאות מאנשי ירושלים, בראשות רבנים, משפיעים ואישי ציבור - השתתפו בסעודת יארצייט לזכרו של זקן המשפיעים, הגאון החסיד רבי משה וובר ע"ה • האירוע נערך בצל היעדרות של תלמידו-כבנו הרב עידו ובר היושב שבעה על פטירת אביו • רשמים הילולא לרב משה ובר

בצל היעדרות הרב עידו ובר: יארצייט לזקן המשפיעים ● גלריה

אולם האירועים 'בית יעקב הישן' בירושלים לא חווה זמן רב אירוע מן הסוג הזה: תלמידי, מקורבי ואוהדי זקן המשפיעים הרב משה וובר ע"ה התאפסו במוצאי שבת יחד עם מאות מבני ירושלים, בראשות רבנים, משפיעים ואישי ציבור, להתוועדות וסעודת מלווה מלכה לרגל יום היארצייט של המשפיע זצ"ל, שנסתלק בח"י באדר א' ה'תש"ס.

המעמד נערך השנה בסימן צאתו לאור של הספר "ירים משה" במהדורה מחודשת ומהודרת, כולל מאות עמודי ביוגרפיה, סיפורים, הנהגות, תמונות ומסמכים בפרסום ראשון. הספר שעליו אמר הרבי, כי "כאשר יבואו אנשים וישאלו קושיות שונות על דרך החסידות - הראה להם את ספרך 'ירים משה' - וכל הקושיות תיפתרנה מאליהן'.

אור חדש בציון

את האירוע פתח המנחה הרב ינון הכהן רוט, שהסביר את היעדרותו של מארגן האירוע, הרב עידו ובר-ארליך שליט"א, תלמידו-כבנו של בעל ההילולא, היושב שבעה על פטירת אביו ע"ה. "אין עושין נפשות לצדיקים - דבריהם הם זכרונם", ציטט הרב רוט מדברי חז"ל, וציין כי בשנה זו מקבלת אמרת חז"ל משנה תוקף, לנוכח העובדה שדבריו של בעל ההילולא - ספרו 'ירים משה' - רואים אור באופן היסטורי, בבחינת 'שפתותיו דובבות בקבר'.

ראשון הנואמים היה הרב יצחק בלנק, מגדולי תלמידי החכמים בירושלים ותלמידו הקרוב של המשפיע הגר"מ וובר ע"ה, שהעלה על נס את דמותו הבלתי נשכחת של המשפיע ע"ה, שאף שש עשרה שנים לאחר הסתלקותו - עוד דמותו נטועה בליבותיהם של תלמידיו וכל מי שזכה להכירו. הרב בלנק תיאר בדמעות ובערגה את לילי הסדר במחיצת הגר"מ וובר ע"ה, שבהם היו פניו מאירות כגחלי אש ונפשו יוצאת בכיסופים להקב"ה שגאלנו מבית עבדים. "זו היתה בחינה של מורא גדול - זה גילוי שכינה", תיאר הרב בלנק.

אחריו הוזמן לשאת דברים הרב אברהם יוסף לייזרזון, יו"ר החינוך העצמאי בארץ ישראל, שעמד שעה ארוכה ופירט את יחסי החיבה וההערכה ההדדיים ששררו בין דודו, פוסק הדור הרב שלמה זלמן אויערבאך לידידו המשפיע הרב משה ובר ע"ה. "פעם", סיפר, "נכנסתי למעונו של דודי ע"ה וסיפרתי לו על אישיות מסוימת שעשתה מחווה הרואית של ויתור. "רבי שלמה זלמן אמר לי: 'הבעיה היא שאין מי שיחקה אותו, משום שמעטים הם בדורנו ששייכים למדרגות כאלו. קודם היה כאן יהודי ששייך למדרגות כאלו - קוראים לו הגאון החסיד רבי משה ובר'"...

מחזה במחלקה הקרדיולוגית

אחריו הוזמן לשאת דברים מגיד המישרים הירושלמי הנודע, הרב בן ציון גוטפרב, שתיאר חוויה מיוחדת שלה זכה במחיצת המשפיע זצ"ל. וכה סיפר: "כאשר רבי משה שכב בבית הרפואה לאחר התקף לב, נכנסתי אליו בליל שבת לבקרו. הוא שכב בקצה המחלקה הקרדיולוגית, והמתין לניתוח להכנסת קוצב לב.

הרב גוטפרב סחף את הקהל כשתיאר בעיניים דומעות: "כשכנסתי, חשבתי שמא אני הוזה בהקיץ: הרב שכב על מיטתו, לבוש בבגדי המרכז הרפואי. אפרוריות דיכאונית שורה סביבותיו, מכשירים מזמזמים מכל כיוון, תחושה קדורנית שוררת סביב - אבל על המיטה שוכב הרב, מחובר למכשיר הנשמה ולאינפוזיה - ופניו מאירות כצאת השמש בגבורתה. הוא ערני לחלוטין: עיניו נתונות בכרך גדול וישן של 'ליקוטי תורה', מתאמצות לקרוא באותיות הקטנות, הכתובות בכתב רש"י. סביבו חולים נאנחים ורופאים מסתובבים ובני משפחה קודרים - אבל הרב מנותק לגמרי מהסובב: הוא שוכב עם ה'ליקוטי תורה' שלו ומתעמק בהגיונותיו של בעל התניא, כאילו לא עבר אך לפני יומיים אירוע לב חמור, כאילו חייו אינם נתונים בסכנה. פניו נוהרות באור של שבת, וכל-כולו קורן אושר שלא מעלמא הדין.

"לגופו לבש את בגדי בית הרפואה, למותניו גרטל ולראשו שטריימל דקיק. הרב הרים את עיניו, ובירך אותי בלבביות עצומה, שרישומיה מלווים אותי עד עצם היום הזה.
'רבי משה', שאלתי, 'וִוי פִילְט אִיהר זִיךְ' - (איך אתה מרגיש)?

"הרב הרים לעברי את עיני הטובות, ומבעד למכשיר ההנשמה מלמל דבר מה. התקרבתי, והתאמצתי להטות אוזן. הרב אמר לי: 'רֶבּ בֶּן צִיוֹן, וְאָהַבְתָּ אֵת ד' בְּכָל לְבָבְךָ - שֶלֹא יְהֵא לִבְּךָ חָלוּק עַל הַמָקוֹם!'

"הגע בעצמך. הרב שוכב על ערש דווי, חייו תלויים מנגד, כמעט במצב של 'אפילו הוא נוטל את נפשך' - אבל הוא, כל מעייניו בעומקי תורת החסידות, וכשבא אליו מאן דהו לבקרו, הריהו משנן לפניו: גם בעת צרה וצוקה, גם בעת שהחיים בסכנה וכל חלקי הגוף דואבים והלב כמעט שאינו פועם - בדבר אחד הוא ממוקד: שלא יהא לבך חלוק על המקום!"

'ביטול' בפני המשפיע

לאחר מכן נשא דברים הרב יקותיאל פרקש, מגדולי מורי ההוראה בירושלים, שהעלה זכרונות על שגב קדושתו של המשפיע ע"ה, דודו של הרב פרקש. הרב פרקש תיאר את גאונותו של המשפיע במכמני התורה, את דבקותו בכתבי החסידות ואת מידת החסד הבלתי מצויה שהיתה סימן ההיכר של בעל ההילולא. הרב פרקש תיאר מקרה שהיה בירושלים, של יהודי דחוי ומוכה שחין שאיש לא ההין להתקרב אליו ולטפל בו. אבל המשפיע ע"ה, שהיה אוהב ישראל בכל ישותו, לקח את האיש, הכניסו לביתו והלין אותו על מיטתו, רחץ אותו וטיפל בו במסירות. הסיפור קיבל כנפיים בירושלים של אז, עד שהגיע לידיעתו של הרה"ק רבי שלמה מזוויהעל זי"ע, שהגיב: "אני מתבטל בפני מידת החסד של רבי משה וובר".

אחר כך הוזמן לשאת דברים איש החינוך הנודע הרב ישעיהו וובר, אחיינו-חביבו של המשפיע, שתיאר את מידת החסד העצומה שלו, ומופתים שראה במחיצתו. הוא תיאר מקרה שבו הובא אל המשפיע בחור יהודי שתכנן להינשא לבת נכר רח"ל. "רבי משה לא דיבר איתו, אלא השמיע דברי תורה כלליים. אחר כך החליק בידו פעמיים על מצחו של הבחור - מבלי לומר לו מילה. ואז קרה מחזה שלא ייאמן: הבחור החל מתייפח בבכי ללא הפוגה, בכי של תשובה. בסוף הפגישה הוא הודיע על רצונו לנטוש את הקשר הפסול. בהמשך התקרב האיש לחיי תורה מלאים.

הרב יהושע אשכנזי, ראש כולל פאג"י וכולל רב אחא, שאר בשרו של המשפיע, הרחיב לתאר את גאונותו הגדולה של בעל ההילולא, את מעשי החסד הכבירים ואת היותו נערץ בסוד קדושים - בקרב גדולי ישראל מכל החוגים שרחשו כלפיו הערכה ללא גבולות.

חיזיון ביום האחרון

אחר כך עמד הרב יוסף מאיר גוטגולד, ראש כולל בירושלים, תלמיד מובהק של המשפיע, וסיפר מעשה מופלא שאירע ביום האחרון לחייו של המשפיע זצ"ל:
"י"ז באדר ה'תש"ס. נר אלוקים טרם יכבה. כבר תשעה ימים שהרב שוכב במצב קשה מאוד, קריטי ולא יציב, ללא הכרה. בהיכלי תורה רבים נישאו תפילות לרפואתו, אבל כבר נראה היה שאין מה לעשות בדרך הטבע.

"יום לפני ההסתלקות הגיעה למקום קבוצת תלמידי ישיבה שהתקרבו לרבי משה בשנים האחרונות ולמדו מפיו חסידות. הם הביאו עימם כלי נגינה, והחלו לנגן ולשיר ניגוני התעוררות וניגוני שמחה, בתקווה ובתפילה שבכוח השמחה יתחולל נס מעל לגדרי הטבע. אבל זה לא עזר, והרב המשיך לשכב ללא ניע.

"פתאום נכנס לשם חסיד אחד, יהודי מבוגר, מתלמידיו הוותיקים של רבינו. הוא התקרב למיטה שעליה שכב הרב, והחל לשיר באוזניו: "שייבנה בית המקדש במהרה בימינו". ואז קרה מחזה מבהיל ביותר, שצמרמורת אוחזת בי כשאני נזכר בו: הרב פקח את עיניו, התרומם עד מחצית גופו - וכל גופו החל לרטוט באופן נורא. כך נמשך המחזה מספר שניות, כשעיניו של הרב פקוחות לרווחה ודמעות נושרות מהן. לאחר מספר שניות, נפל הרב חזרה. למחרת נתבקש לישיבה של מעלה. ראיתי בכך את הציפייה העצומה של רבי משה לביאת המשיח, עד הרגע האחרון, גם במצב אנוש, יום לפני הסתלקותו"?

רבי יוסף מאיר הוא מתלמידיו המובהקים של רבי משה זי"ע, ועשרות אברכים לומדים במוסדותיו. "את כל מה שזכיתי לו, אני זוקף לזכותו של מורי רבי משה זצ"ל. חז"ל אמרו ש'גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם - ואני רואה זאת במוחש כל אימת שאני מגיע לציונו הקדוש", סיכם.

בין הנאומים הנעים הרה"ח ר' רפאל (דדי) בן עמי, מתלמידיו המובהקים של המשפיע ע"ה, בניגוני מלווה מלכה.

בשעת חצות הסתיים המעמד המופלא, כשהקהל מוסיף להתחזק בדרכיו של עמוד האש, המשפיע ע"ה, כשהשנה ניתן לשאוב השפעה רבת תעצומות מדברי התורה המופלאים המופיעים בספר המהודר שיצא זה עתה ממכבש הדפוס, כמו גם מפרקי החיים והסיפורים המופיעים בספר הנהדר.