במשך השנים עורר הרבי על כך שבעשרת ימי תשובה יש לעסוק בלימוד הלכות ימים אלו באופן שהדברים יהיו חקוקים בזכרון, מכיון שריבוי הלכות שונות חלים בימים אלו (ש"פ וילך תשנ"ב).

בימים אלו שהינם ימים כללים, (יום ראשון כנגד ימי ראשון של כל השנה וכו') יש לדאוג לסיפוק צרכי היום במשך כל השנה כולה על ידי עיון בצרכי היום בכל יום ויום.

בימים אלו ניתן לומר תהלים גם בלילה, בשונה מכל השנה בה נוהגים שלא לומר תהלים משקיעת החמה.

*

נוהגים לערוך כפרות בתרנגול לבן. זמנו – באשמורת הבוקר של ערב-יום-הכיפורים. הכפרות יהיו כפי חשבון בני-אדם שבבית, זכר לזכר ונקבה ולנקבה, ולמעוברת שלושה: אחת בשבילה, וזכר ונקבה בשביל ספק הוולד.

אומרים "בני אדם" עד "מצאתי כופר" פעם אחת, ואחר-כך אומרים פעם אחת "זה חליפתי" עד "ולשלום", ובעת אמירת "זה חליפתי..." מסבבים שלוש פעמים את התרנגול/ת מעל הראש, וחוזרים ואומרים "בני אדם...". כסדר הזה עושים שלוש פעמים.

בסך הכול אמירת "בני אדם" עד "ולשלום" – שלוש פעמים. ובסך הכול מסבבים תשע פעמים.

המהדרין מכסים בעצמם את הדם בברכה (ברשות השוחט, שהמצווה מוטלת עליו, שיכבד אותו להיות שלוחו). כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו היה מכסה את הדם על-ידי נוצה, בחמש תנועות. נוסח הברכה: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על כיסוי הדַם בֶּעָפָר".

כיסוי הדם: יש להכין מראש עפר (חול יבש, שגרגיריו נפרדים, ולא גושים, ולפזרו גם תחת עמדת השחיטה עבור הדם שיישפך עליו). ממתינים לבדיקת הסימנים ע"י השוחט – שלא תהיה ברכתו לבטלה, ומכסים ביד בעפר (כנ"ל). אף מי שמכסה את הדם בפעם הראשונה, לא יברך 'שהחיינו'.

ראוי לתת את פדיון הכפרות לעניים או לקופות הצדקה בו ביום, ובהקדם האפשרי. אם נותנים את העופות עצמם לעניים, שאינם מתביישים בכך, יש להיזהר לתת לעניים היודעים (או ללמדם) כיצד להכשירם במליחה כדת וכדין.

(קובץ התקשרות, הרב יוסף שמחה גינזבורג)