"זכות הדיבור תופסת מקום של כבוד בדורנו. אנשים רבים מדי, במקומות רבים מדי, מתעקשים על זכותו של השני לומר את מה שהוא שחושב על השלישי. נראה שנסחפנו מעט עם זכות הדיבור, עד שכמעט שכחנו את חובת השתיקה.

הריטואל קבוע, והוא מביש בכל פעם מחדש באותה עוצמה. נושא חב"די עולה על הפרק, במהרה הוא תופס את הכותרות הראשיות, והשלב הבא הוא עסקנים שונים ש"מייצגים" את חב"ד מול כל מיקרופון אפשרי.

הדרך לכוונות טובות

העסקן החברמן שמתראיין בלהט לא מתכוון להרע, חלילה. בליבו הוא חושב שלצד הכבוד (המדומה) לו הוא זוכה, הוא מביא גם תפארת וכבוד לכלל חב"ד ומייצג נאמנה את החסידות והתנועה.

כאן המקום לומר לו: אל תעשה לנו טובות. שדרני הרדיו בתחנות השונות מיומנים ומכירים היטב את הנפשות הפועלות. לא צריך להיות נביא כדי להבין איזו שאלה צריכה להיות מוצגת ולמי, כדי לגרור את העסקן בלשונו ולחלץ מפיו את ההצהרות שיהפכו אחר כך לכותרת צהובה על חשבון חב"ד.

אמת, כולנו (מרגישים) חכמים, נבונים ויודעים את התורה. ועדיין, ברוב הפעמים בזמן שהעסקן בטוח שהוא "עשה כבוד" ו"הכניס להם", המציאות הפוכה לחלוטין. ישנם כמה וכמה חסידים שממנים את עצמם לייצג את חב"ד שוב ושוב, מתיימרים להלל לשבח ולפאר. בכל פעם מחדש זה מסתיים בצורה מביישת, ואין מי שיקום ויזעק "המלך הוא עירום".

כבוד אמיתי

לקראת סיום, רק עוד סיפור אחד קצר, שמעולם לא התרחש. סיפור שממחיש היטב את הגיחוך ברדיפת הפרסום והכבוד המדומה:

הרכבת עצרה בתחנה האחרונה וגעצל ירד בכבדות. מסעו הארוך אל העיירה עוד לא נגמר, מכאן עליו לקחת עוד עגלת סוסים שתוביל אותו ליעדו. ובכל זאת, המאמץ משתלם משום שבהגיעו ליעד הוא יזכה לראות את בנו היקר מכהן פאר כראש הקהל המקומי לתפארת המשפחה כולה.

"תגיד", ניסה געצל לרוות קצת נחת כבר בדרך, ופנה אל העגלון, "מכיר אתה את שמערל ראש הקהל?". משהו בארשת פניו של העגלון, יחד עם הקללה "גנב מושחת ורמאי" שאותה הפטיר בקול רם, הבהיר לגעצל שמוטב לו אם לא יבליט את היותו אביו של ראש הקהל.

כך גם עם הנער מוכר הכעכים שהראה לו את הדרך לביתו של ראש הקהל וטרח להזכיר שמדובר ב"נוכל ידוע", כך עם הילדה הקטנה שהצביע על הבית ואמרה "זה ביתו של האיש הרע הזה".

אחרי לחיצות הידיים שאל געצל את בנו מה גובה המשכורת של ראש הקהל. הוא ניסה להבין האם הרווח שווה את הבזיונות, אך בנו הבהיר לו כי מדובר בתפקיד התנדבותי.

"אז למה למען השם אתה ממשיך בתפקיד?!" תמה האב. והבן השיב כשחיוכו מרוח מאוזן לאוזן: "והכבוד, אינו נחשב בעיניך?..."


***

הערת המערכת: ניתן להגיב במערכת התגובות, בתגובות ענייניות בלבד.