מסרו לאביכם האדמו"ר מלעלוב:

שבועון "משפחה" הביא השבוע בגיליונו ראיון נדיר עם השליח הראשי בווינה הרה"ח ר' יעקב יצחק בידרמן, ומגולל שלב אחר שלב את סיפור חייו המרתק והמפעים, מחצר סבו הרה"ק רבי משה מרדכי בידרמן זצ"ל, האדמו"ר מלעלוב ועד לאימפריית החינוך שהקים בעיר ווינה שבאוסטריה.

הריאיון בא בעקבות הכינוס ההיסטורי שנערך במוסקבה לפני כשבוע תחת הכותרת "כינוס השלוחים האירופאי", שהרב בידרמן עצמו היה גם מאותם משתתפים בכינוס הקודם שנערך לפני 25 שנה.

בראיון לר' אהרן רובין מ'משפחה', מגולל הרב בידרמן את זיכרונותיו מהכינוס הקודם והרגשות מהכינוס העכשווי, בו הוא גם נאם ב'מושב המרכזי' שנערך בהיכל בית הכנסת המרכזי 'מארינה רושצ'ה' במרכז מוסקבה.

לקריאת הריאיון במלואו:

תשמ"א, ווינה

לזוג הצעיר שהגיע לראשונה לעיר האירופאית, לא היה הרבה מושג על מקום מגוריהם החדש. עמוסים במטלטלים שנארזו בחופזה, הם מצאו עצמם לפתע, זוג טרי, שטרם חלף פרק זמן ארוך מאז יום נישואיהם, בעיר זרה וחדשה לשניהם.

"בערך שנה אחרי החתונה כשלמדתי בכולל נקראנו למזכיר הרבי, הרב חדקוב", נזכר הרב יעקב יצחק בידרמן, בנש"ק חסידי מיוחס שכבר אז היה חסיד חב"ד נלהב. "הוא שאל אותנו אם נהיה מוכנים לצאת בשליחות הרבי לווינה, ואנו ענינו בשמחה רבה שכן, בהחלט כן. מכרנו את רהיטי הבית ועם כסף זה שקיבלנו קנינו כרטיסי טיסה, תוך כשבועיים היינו בווינה, בלי לדעת כלום. אפילו מקום לשהות בו לא היה לנו. תחילה אירח אותנו הרב ווייזער (חסיד חב"ד, שו"ב ומשפיע), ואחר כך חותנו הרב חיים ירחמיאל גרינפלד ז''ל, מי שהיה רב אגודת ישראל בווינה, אפשר לנו לגור בדירה ששימשה כמחסן רהיטים והייתה בבעלות אגודת ישראל, עד שנסתדר".
בדירת מחסן זו, כפי שמספר לנו הרב בידרמן כלאחר יד, לא היה חשמל ולא מערכת הסקה מסודרת. "במשך חצי שנה חיינו על לחם וסרדינים, לצערי השארנו על הרהיטים כמה סימנים חרוכים מהנרות הדולקים שהשתמשנו בהם בשעת הדחק, גם את השיעורים שהעברנו שם, מסרנו לאור נרות", הוא נזכר, ובקולו אף לא שמץ של תלונה, אדרבה עבורם זו הייתה זכות וחוויה מרוממת. "אבל מה? היה הרבה מה לעשות שם, הרבה מאד".

"נסענו לקראת שנת תשמ''א", הוא מספר. "שנה אחר כך נכנסנו ליחידות, וקיבלנו שפע ברכות מהרבי, המוסדות שפתחנו בינתיים, בהם בית כנסת ליהודי בוכרה, גן ילדים ותלמוד תורה, החלו להיות מתוקצבים, אבל המצב עדיין המשיך להיות קשה".

בידרמן, שמחזיק גם בדוקטורט לפילוסופיה בנוסף לפעילותו ארוכת השנים בבירה האירופאית, משחזר את שאירע באותם ימים רחוקים. "בשנת תשמ''ה, הגיעו הדודים, רבי שמעון ורבי אלתר (לימים אדמו"רים לבית לעלוב), בשליחות הסבא הרבי מלעלוב (הרה"ק רבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב זצ"ל. א"ר) אל הרבי ב-770. חלק מהשליחות היה גם רצונו של הסבא הרבי מלעלוב להודות לרבי על שנכדיו למדו במוסדות חב''ד", הוא מספר לנו. "הם נשארו לבד ביחידות, מסרו יישר כח מאביהם על הנכדים ,ואז הרבי אמר לדודים, מסרו לאביכם האדמו"ר מלעלוב: ב''ה הנכדות שכאן באמריקה - כלומר אחיותיי, הולכות מחיל אל חיל, והנכד בווינה- פועל גדולות ונפלאות".

"אבי, רבי דוד, סיפר לי מאוחר יותר שכשהיה אצל הסבא לאחר שחזרו, אמר לאביו, הרבי מלעלוב: אני קצת לא מבין למה התכוון הרבי, כי יעקב יצחק הרי מתענה שם", הוא ממשיך לספר. "אבל הסבא הוריד ראש, הרהר קצת, ואחר כך אמר בזאת הלשון: "צדיקים רואים עבר, הווה ועתיד בהעלם אחד. אם הליובאוויטשער רבי אומר, זה ככה. ואם זה עדיין לא כך, זה יהיה..."

הימים להתממשות ברכתו של הרבי, לא ארכו עוד זמן רב. שנתיים אחרי אותה פגישה, הגיע לווינה המיליארדר רון לאודר, אז שגריר ארה''ב באוסטריה וכיום נשיא הקונגרס היהודי העולמי. הקליק בין המיליארדר היהודי לשליח הצעיר שטרם מלאו לו אז 30, היה מידי. לאודר החל להתקרב לאידישקייט, והקשר בין השניים הפך לחברות עמוקה ואמיצה שנמשכת עד היום. בין השאר, סייע לאודר להפוך את המוסדות הצנועים של חב"ד בימים ההם לרשת חינוך מסועפת כפי שהיא כיום.

"ברוך ה', הקב''ה עזר וכמו שהסבא אמר, דברי הרבי התקיימו במלואם, ראינו גדולות ונפלאות", אומר לנו הרב בידרמן בחיוך. "הקשר עם רונלד לאודר שהחל להתעניין בחינוך היהודי במקום, נשא פירות. הייתה לנו פריצת דרך של ממש. כיום המוסדות כוללים אוניברסיטה עם מאות תלמידים, 8 גני ילדים, בית ספר יסודי ותיכון בו לומדים למעלה מ- 400 תלמידים, ארבעה בתי כנסת של חב''ד, כולל למתקרבים, מרכז קהילתי וכמובן בית חב"ד מרכזי. רובו ככולו של התקציב מהקצבות עירוניות וממשלתיות ובסיוע הקרן שהקים מר לאודר".

חסיד בין עולמות

לכאורה, עוד סיפור חב"די אופייני, כזה שלא שונה בהרבה מסיפוריהם של עשרות שלוחי חב''ד אחרים ברחבי העולם, אילולא זהותו של המספר, הרב יעקב בידרמן. והרב בידרמן, כך מסתבר במהלך הראיון, ובבקשה אל תתנו לכובע הקנייטש ולחליפה להטעות אתכם, הוא בהחלט לא חסיד חב''ד סטנדרטי.

הרב בידרמן הוא אולי חסיד מבטן ומלידה, אבל בהחלט לא נולד חסיד חב"ד, הוא נולד כבנש"ק מיוחס מאד לחצר חסידית שונה לגמרי, מצד אביו, הוא נכד לאדמו"ר רבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב זצ''ל, בעוד שסבו מצד אמו היה הנדבן המפורסם רבי אברהם פרשן.

איך עושים את כל הדרך מבנש"ק שמיועד לכס אדמו"רות לחיי חסיד חב"ד בעיר אירופאית קרה?
הרב בידרמן אשר ניכרת בו אצילות נצר גזע תרשישים, מגלה לנו על הקשר המיוחד שהיה לסבו, הרבי מלעלוב עם הרבי מחב"ד, זכר צדיקים לברכה.

"כידוע סבא זצ"ל הנהיג מירושלים, אך יצא ממנה כמה פעמים וקבע את חצרו בערים אחרות. במהלך התקופה שהסבא היה בתל אביב, הוא שלח כמה מבניו ללמוד בחיידר ליובאוויטש", הוא מספר. "הם למדו גם אצל ר' רפאל כאהן, אבא של החוזר ר' יואל, כמדומני שאז נוצר הקשר הראשון בין חב''ד לסבא. אני זוכר ששמעתי מאבי שלא פעם או פעמיים הוא ואחיו נשארו ערים בטיש של אביהם האדמו''ר עד מאוחר ולכן התאחרו לקום לחיידר. הסבא היה כותב להם פתק בשביל החיידר. שנים מאוחר יותר, כאשר באו לבקר בכפר חב''ד את ר' רפאל, המלמד שלהם, הוא הראה להם שקית עם כל הפתקים שהיו כתובים בכתב קדשו של הסבא ואמר להם "דעו לכם כי הייתי דורש צעטיל (פתק) יען כי כתב ידו של אביכם היה יקר בעיניי.."

לאחר פטירתו של הסבא הרבי מלעלוב, ששימש גם כרבי של חלק מחסידי קרלין, והיה הרבי הראשון והיחיד שהנהיג שתי חצרות חסידיות במקביל - התקרב אביו של בידרמן, רבי דוד בידרמן, לחצרו של הרבי מליובאוויטש "אבא תמיד אהב ללמוד. הוא היה מתמיד גדול ובעל כשרון, ונמשך מאד למשנת חב''ד", הוא נזכר ועל פניו דוק של געגועים. "כל עוד אביו, הרבי מלעלוב זצ''ל, היה חי, הוא היה חסיד שלו בלב ונפש. רק לאחר שאביו נפטר חיפש לעצמו רבי ואז דבק ברבי מליובאוויטש.

לאחר ההסתלקות של הסבא עבר אבא זצ"ל "בדולרים" אצל הרבי. הרבי אמר לו בחיוך ''יאריך ימים על ממלכתו'' שכן עמד בראש כולל, והוא בענווה הטיפוסית לו, אמר "לא אני, האחים שלי." בהתכוונו כי אחיו משמשים כאדמו''רים. הרבי חייך חיוך רחב ואמר: "איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק". מאוחר יותר הוא נפטר בתשנ''ד, בשנה בה הרבי מליובאוויטש נסתלק, והיה בעל יסורים מופלג באותן שנים. תכופות התבטא כי הוא מרגיש שהחולי והסבל הושפעו ממחלתו של הרבי מליובאוויטש באותם ימים. כמה הצטער על המשפט שאמר לרבי על ברכת יאריך ימים - 'לא אני'..."

סבו של רבי יעקב יצחק מצד אמו, הרב אברהם פרשן ז''ל, היה איש חסד נודע שהיה בשעתו מבכירי העסקנים החרדים בארץ והיה בין השאר ממייסדי פאג''י, במקור היה חסיד סוכטושוב, אבל התחמם משלהבתו של הרבי מילובאוויטש והפך לחסיד חב''ד נלהב. בהשפעתו של סבא זה, מספר לנו הרב בידרמן, הגעתי ללמוד בישיבת ליובאוויטש בקנדה, שם התגורר סבי מצד אמי באותה תקופה, וכך זכיתי גם אני להגיע לראשונה לרבי".

איך זה להיות נכד של רבי אחד וחסיד של רבי אחר?

"כשאבא היה שואל את סבא, הרבי מלעלוב, בקשר אלי באשר לכל מיני נושאים, הוא היה עונה לו תשובה ספציפית בהתאם לשאלה, אך מקפיד לחתום תמיד בסוף דבריו "והעיקר שיעשה מה שהליובאוויטשער רבי אומר".

האוניברסיטה היהודית

"כשהייתי בארץ בגיל 20, הסבא אמר לי להתעניין בשידוכים, למרות שבחב''ד נוהגים להשתדך בגיל מאוחר יותר, אבל הורה כי קודם אקבל הסכמתו של הרבי מליובאוויטש. התקשרתי למזכיר וביקשתי להעביר את השאלה, כמה ימים מאוחר יותר שאל אותי הסבא: "יש לך תשובה?" השבתי שעדיין שלא, הסבא נסע אז לטבריה לשבת והצטרפתי אליו. כאשר הגענו, מעט לפני מנחה, הוא פנה אלי ואמר לי "כעת יש לך תשובה". התקשרתי לר' בנימין קליין ז''ל, מזכירו של הרבי, ואכן הוא ענה שהרבי כתב לשמוע בקול הסבא ולהתעניין בשידוכים".

בידרמן השתדך עם רעייתו איידל'ה, בתו של הרב יששכר דוב גורביץ, מנהל מוסד 'בית רבקה' בצרפת. לאחר שנת נישואין, יצא כאמור בשליחות הרבי לוינה, שם הקים מוסדות חינוך וקהילה כמעט מאפס. חשוב לו להדגיש כי בעיר פועלים כיום יחד עשרים וששה זוגות שלוחי חב"ד, ואין מדובר במפעל של איש יחיד, "כולנו שותפים לעשיה, השלוחים והשלוחות פה פעילים במסירות בלב ונפש, כל אחד בתחומו, מי ברבנות, מי בחינוך, ומי בפעילות עם סטודנטים ונוער, כולנו שותפים, וכולנו דבקים באותה מטרה, וההצלחה היא מכוחו של המשלח - הרבי"

בין השאר הרב בידרמן קיבל סמיכה להוראה מהגאונים הגדולים הגאון רבי פנחס הירשפרונג והגאון הגדול רבי ישראל יצחק פיקארסקי, ומשמש גם כרב בית הכנסת "היכל מנחם - ליובאוויטש" בעיר. אולם בימים אלו עומדת בראש מעייניו האוניברסיטה היהודית "לאודר ביזנס סקול", הראשונה מסוגה ביבשת אירופה המציעה לימודי תואר ראשון ושני במנהל עסקים לסטודנטים יהודיים מרחבי העולם בשילוב תכנית לימודים יהודית, "מוסד זה מיועד לסטודנטים שעדיין רחוקים מאד מיהדות ולולא אוניברסיטה יהודית זו עם קפטריה כשרה ושמירת שבת וחג, קרוב לוודאי שהיו מתבוללים לגמרי ונישאים לנוכרים, עקב שהותם בשנים מכריעות אלו בקמפוס של כל אוניברסיטה נכרית ביבשת".

ובאמת מהיכן שואבים את הכוחות לעמוד מול כל הקשיים והאתגרים הללו?

"אני יכול לומר לך", הוא אומר לנו, "שנתקלנו בסייעתא דשמייא על כל צעד ושעל. הרגשנו בחוש את כוח ברכתו של הרבי לכל אורך הדרך. גם ברמה האישית, במשך תשע שנים לא היו לנו ילדים. הרופאים היו נואשים ואפילו צפו שבדרך הטבע אין סיכוי שניוושע. ביום א' שלפני לג בעומר, אמי עברה בעת חלוקת דולרים והרבי קרא לה חזרה ונתן לה 2 דולרים באומרו: "זה עבור הילדים בווינה. תמסרי להם, שכדאי הוא רבי שמעון בר יוחאי לסמוך עליו בשעת הדחק". שמונה חודשים אחר כך נולדו לנו תאומים בלידה מוקדמת. משה מרדכי שנקרא על שם הסבא הרבי מלעלוב, ואברהם שנקרא על שם הסבא ר' אברהם. לימים שמעתי שהרופא המטפל נתבקש ממטופלים אחרים לעזור כמו שעזר לזוג בידרמן ותגובתו הייתה... שם היה משהו אחר... שם התערבו משמים"

בעשרים ושתיים השנים האחרונות אין לכם את מי לשאול... איך אתם מתמודדים?

סיפורים, כך הוא אומר לנו בחיוך, יש לו לאין ספור. אך אין הזמן גרמא לחלוק אותם איתנו, אולם לבסוף נעתר לאחר שורה של הפצרות וחולק אתנו אחד מהם. "פעם פנתה אלינו קהילה מעדות הספרדים וביקשה שניתן להם חדרים אצלנו במוסדות, לצורך תפילות שבת. הנהלת בית הספר התנגדה בטענה שיבואו ילדים אשר ישברו וילכלכו, ולא יהיה מי שייטול אחריות למנוע זאת. נטיתי להתחשב בדעתם, אבל מנגד, איך אוכל להשיב את פניהם ריקם? זה היה אחרי הסתלקות הרבי, ואין את מי לשאול כבעבר...

לתשובתי חיכו קבוצת יהודים, בביתו של ראש הקהל שלהם ושלחו נהג לקחת אותי, לפני שירדתי מביתי במצוקתי לקחתי עימי כרך אחד מתוך 28 כרכי האגרות של הרבי, הייתי ממש במצוקה ולא ידעתי מה להחליט, לבסוף אמרתי להם, נקרא לתינוק ונבקש ממנו שיבדוק בספר, כי הרי נאמר בגמרא "שמואל בדיק בסיפרא ור' יוחנן בדיק בינוקא" (האמורא שמואל היה בודק בספר ורבי יחונן היה בודק בתינוק). הילד פתח, וזרם חשמלי עבר בחדר. הרבי עונה לוועד תושבי כפר חב''ד, בנוגע לשאלתם בדבר קבוצת יוצאי מרוקו שרוצים להתיישב בכפר חבד: באם יקבלו עליהם תקנות הכפר לשמור הכל בהידור, יקבלום ויעזרו להם, ואדרבה".

סגירת מעגל

יותר משלושים שנה נמצא בידרמן בווינה כשלוחו של הרבי, אך רק לאחרונה הרגיש שהוא סוגר מעגל, בכנס השלוחים האירופאי שנערך שבוע שעבר, כנס שנערך 25 שנים לאחר כנס קודם של השלוחים שנערך ברוסיה זמן קצר לאחר נפילת מסך הברזל.

"זה היה לפני 25 שנה, כשהשלטון היה בתחילת נפילתו, שרר שם תוהו ובוהו של ממש", הוא נזכר. "הגיעו אז קרוב למאה שלוחים לעיירה ליובאוויטש לעלות לציונם של ה"צמח צדק" ו"המהר''ש. הרבי ביקש כאשר היינו בליובאוויטש, שנמשיך גם לליאזנא וללאדי, העיירות בהן גדל ופעל בעל התניא והשו"ע רבי שניאור זלמן מלאדי זי"ע, מייסד חסידות חב"ד".

לשתי העיירות הרוסיות הללו, קשר הדוק עם חסידות חב''ד. בליאזנה שימש האדמור הזקן כמגיד מישרים ואף פתח במקום ישיבה לאברכים מצויינים, כשאחיו הצעירים מסייעים לו בניהול הישיבה שמנתה כמאה תלמידים. ביושבו בליאזנא גם ייסד אדמו"ר הזקן את שיטת חסידות חב"ד שסחפה אחריה לימים רבבות. לאחר שנלקח לפטרבורג ושוחרר מבית האסורים, התיישב האדמו''ר בליאדי ושם החל דורש מאמרי חסידות בהרחבה ובביאור כנהוג עד היום בחב"ד וכאן הפכה חב"ד לתנועה שגרפה המונים לדרכה בעבודת ה' פנימית. שתי העיירות הללו, ערש חסידות חב''ד שהיו בזמנן לאבן שואבת לחסידים, עמדו שוממות בימי מסך הברזל.

אז, בנסיעה ההיסטורית ההיא, לא הצליחה הוראתו של הרבי להגיע למאה השלוחים שיצאו לליובאוויטש. ברוסיה של אותם ימים קווי טלפון לא היו משופרים ולמרות נסיונות חוזרים ועיקשים של מזכירי הרבי להשיג את השלוחים במקום ולהעביר להם את בקשתו של הרבי, לא הצליחו ליצור קשר ובקשתו של הרבי הגיעה אליהם רק לאחר שעזבו את האזור.

במהלך השנים היו כנסים אזוריים במדינות אירופה, אבל כינוס היסטורי דוגמת זה שהתרחש לפני 25 שנה, כינוס בו הגיעו רוב שלוחי חב''ד מכל חלקי אירופה, טרם היה.

בשבוע שעבר, התרחש סוף סוף ברוסיה כינוס לשליחי חב''ד באירופה בראשות הרב משה קוטלרסקי שעומד בראש מערך השלוחים של חב"ד ואשר שימש כיו"ר הכינוס, לכנס הגיעו יותר מחמש מאות משליחי הרבי, אלו מהווים רק מעט יותר ממחצית השלוחים המשרתים ביבשת, שכן רבים אחרים לא יכלו לעזוב את מקומם בחזית העשיה. בכינוס הזה, פרעו השליחים את החוב הישן ונסעו כולם יחד לליאזנא וללאדי, למלא את בקשתו של הרבי.

"ביקרנו בעיירה ליובאוויטש", שם טבלנו בנהר והתפילה הייתה בהתעוררות גדולה בבית מדרש המשופץ במקום בו עמד בימים עברו, לאחר מכן השתטחנו על ציוני האדמו"ר הצמח צדק והרבי מוהר"ש, ההתרגשות היתה רבה ונשמעו גם בכיות חרישיות בעת קריאת הפדיוני נפש, לאחר מכן התוועדנו בשטח החצר בה הרבי היה אומר דרושי חסידות, מספר בידרמן.

"אבל מסתבר שלמרות השנים שחלפו, לא היה פשוט כלל לעבור את הגבול כדי להגיע לליאוזנא. בין רוסיה לרוסיה הלבנה בדרך כלל הגבול פתוח, הפעם, כאילו היה קטרוג לא מובן, נשלחו חיילי צבא להציב מחסומים על הגבול ולא אישרו את המעבר. לבסוף הרב לאזאר, רבה של רוסיה והשליח הראשי במדינה, הפעיל את הקשריו בקרמלין. בשעות שחיכינו בגבול בינתיים נערכה התוועדות חסידים וגם הספיקו ללמוד בצוותא מאמרי חסידות ולהשלים את שיעורי הרמב"ם היומי, ג' פרקי משנה תורה ליום, או אז לאחר כשלוש שעות הגיעה הוראה מהקרמלין לאפשר את המעבר.

"בליאוזנא, קיבלו את פנינו ראש העיר ומושל המחוז. למדנו יחד קטעים משו''ע הרב, ואת המאמר 'אתהלך לפני ה' - ליאוזנא' שנאמר במקום מפי האדמו"ר הזקן. שרו ניגוני דבקות. הייתה התרגשות עצומה. התפללנו ליד אנדרטה לקדושי השואה שם נרצחו בני המקום בתקופת מלחמת העולם השנייה."

הביקור בליאדי לא היה שונה, כפי שמספר לנו הרב בידרמן. "אמנם לא נשאר שריד ופליט מבתי המדרש שהיו במקום", הוא מתאר לנו. "אך אנו אמרנו שם תהילים. למדנו את פרק ל''ב בתניא לאור פנסים, זו היתה הרגשת התרוממות וזיכוך אמיתית. קדושה אינה זזה ממקומה!".

סגירת המעגל הזאת, אף שחלק ממאה השליחים הראשונים שנסעו בפעם ההיא לפני עשרים וחמש שנה כבר לא זכו להגיע אליה, הייתה מרגשת ממש. בידרמן מספר לנו שבין השאר, היו כמה יהודים שאך זה התקרבו ליהדות שהצטרפו למסע. אחד מהם, יהודי ממוסקבה שהיה רחוק מתורה ומצוות רוב שנות חייו, ראה את ההתוועדות בליובאוויטש ונפעם, והודיע על בקשתו להיכנס בבריתו של אברהם אבינו בו ביום.

מעט לפני השקיעה, בכניסה לליאדי, העיר בה פעל בעל התניא גדולות ונצורות, נכנס אותו יהודי, שגדל כגוי כמעט כל ימיו, לבריתו של אברהם אבינו כיהודי מאמין.

"היש סגירת מעגל יפה יותר מזאת?" שואל אותנו הרב בידרמן, ומחייך.