מערכת COL
|
יום י' שבט ה׳תשע״ו
20.01.2016
"מודל פרישמן": יוסי אליטוב סופד לחסיד שהלך לעולמו
ר' ישראליק פרישמן מסמל דור שהיה ואיננו. דור שידע לקבל בפרופורציות את כל המחלוקות והמתיחויות שהיו מנת חלקה של היהדות החרדית בשלושים השנים האחרונות. דור שידע לשמר חוטים של קשר בכל מצב. דור שזכר שככל שיחריפו הטונים - תמיד תהיה ברית אמת בין כל שלומי אמוני ישראל, אלה שהשולחן ערוך הוא לחם חוקם והתורה היא מרכז חייהם ● מחר ב'משפחה': יוסי אליטוב סופד לחסיד שהלך לעולמו לפתע פתאום מודל פרישמן
ירושלים כואבת את פטירת ר' ישראל פרישמן ע"ה
אחת הדמויות האצילות החרוטות בתודעתי מילדותי הירושלמית, היא דמותו של הרב ישראל פרישמן, המכונה בפי כל: ר' ישראליק. איש שופע טוב לב, מבורך בתכונות מרשימות. עסקן ציבור נמרץ המשמש שליח נאמן לרבותיו ועומד הכן לכל הוראה, ויחד עם זאת - אדם שיודע לגשר מעל לוויכוחים ומחלוקת ולגשר בין בני אדם. אהבת האדם שבו התאפיין ר' ישראליק החסיד ברמ"ח אביו גרמה לכך שגם את אויביו ידע להאכיל לחם.
כשהשכמנו ביום שלישי השבוע והתבשרנו שר' ישראליק איננו - הנשימה נעתקה. ר' ישראליק, איש חסד של אמת, חבר חברא-קדישא, מראשי קהילת חב"ד בירושלים, ידיד של כל מי שנברא בצלם ואדם שנושם חינוך בכל צעדיו - נלקח במיתת נשיקה, ללא הודעה מוקדמת, מבלי יכולת להיפרד.
מוזרה היתה הסיטואציה. הרי ר' ישראליק, האופטימיסט-ללא-תקנה הוא זה שחינך את כולנו לחייך ולשמוח גם כשלא הייתה לכך סיבה מיוחדת. ר' ישראליק הוא אדם שבשיא המחלוקת בין חסידים לליטאים בירושלים ידע להציג מודל שלא היה קיים כמעט ביהדות החרדית. בימים של מתיחות ושסע המשיכה רעייתו, שתיבדל לחיים ארוכים, לנהל את לשכתו של הגאון רבי יוסף אפרתי ובעצם את סניף דגל התורה בירושלים, בה בשעה שאישהּ עומד בראש החץ של הפעילים והעוסקים למען כבוד חב"ד. אבל בבית הקטן והצנוע שברחוב אמרי בינה לא ראו במודל הזה שום דבר חריג. מחלוקת ציבורית לחוד וידידות בין יהודים חרדים לחוד.
את כולם הכיל ר' ישראליק: חסידים וליטאים, תשושי נפש ועשירים, עובדי אלוקים ונערים שירדו מהדרך. עבור האחרונים, ר' ישראליק היה הקשר האחרון שלהם ליידישקייט, לתפילה במניין, לקידוש וסעודת שבת.
הכרנו אותו בבחרותנו, כשהוא היה מדריך בפנימיית הישיבה ואנו היינו מכנים אותו 'משה דיין' על שום עינו האחת שבה לא ראה מאז שנפצים של פורים פגעו בה. ור' ישראליק לא ידעה היעלבות מהי. את הכל לקח בחיוך. אהבת האמת שהשרה על כל אחד מהתלמידים הפכה אותו לזיכרון הנעים והבונה ביותר משנות הבחרות. זיכרון שמוסיף ללוות אותנו בכל תחנות החיים. זיכרון שמלמד לקבל את האחר, למצוא בכל מצב את נקודת האור. זיכרון שקורא להיזרק למען יהודי אף אם אינך מכיר אותו בכלל. זיכרון שגורס שאסור להתחכך רק עם היחסנים והמכובדים, אלא לחפש בשוליים את הנדכאים והמסכנים ולעשות הכל כדי לחלץ מפניהם מהם חיוך טוב, לעזור להם כלכלית ומוראלית ולחתור לדעת מה מעיק על ליבם.
ר' ישראליק פרישמן מסמל דור שהיה ואיננו. דור שידע לקבל בפרופורציות את כל המחלוקות והמתיחויות שהיו מנת חלקה של היהדות החרדית בשלושים השנים האחרונות. דור שידע לשמר חוטים של קשר בכל מצב. דור שזכר שככל שיחריפו הטונים - תמיד תהיה ברית אמת בין כל שלומי אמוני ישראל, אלה שהשולחן ערוך הוא לחם חוקם והתורה היא מרכז חייהם.
זה לא מנע ממנו לפעול בתשמ"ט למען החוג שלו, בכל כוחו ונמרצותו; זה לא מנע ממנו להתגייס בתשנ"ו לטובת קמפיין 'ביבי טוב ליהודים', שבו עמד בראש חמ"ל שהניע המונים לקלפיות. ולמחרת בבוקר, מיד לאחר התפילה, ישב לכוסית 'לחיים' מחויכת עם היריבים שאך אתמול ניצב בצד השני של המתרס שלהם, לחייך אליהם, ולשפוע לעברם אהבה מקרב לב.
כל כך עצוב שהפרישמנים רק נפטרים. הם לא נולדים.
כשהשכמנו ביום שלישי השבוע והתבשרנו שר' ישראליק איננו - הנשימה נעתקה. ר' ישראליק, איש חסד של אמת, חבר חברא-קדישא, מראשי קהילת חב"ד בירושלים, ידיד של כל מי שנברא בצלם ואדם שנושם חינוך בכל צעדיו - נלקח במיתת נשיקה, ללא הודעה מוקדמת, מבלי יכולת להיפרד.
מוזרה היתה הסיטואציה. הרי ר' ישראליק, האופטימיסט-ללא-תקנה הוא זה שחינך את כולנו לחייך ולשמוח גם כשלא הייתה לכך סיבה מיוחדת. ר' ישראליק הוא אדם שבשיא המחלוקת בין חסידים לליטאים בירושלים ידע להציג מודל שלא היה קיים כמעט ביהדות החרדית. בימים של מתיחות ושסע המשיכה רעייתו, שתיבדל לחיים ארוכים, לנהל את לשכתו של הגאון רבי יוסף אפרתי ובעצם את סניף דגל התורה בירושלים, בה בשעה שאישהּ עומד בראש החץ של הפעילים והעוסקים למען כבוד חב"ד. אבל בבית הקטן והצנוע שברחוב אמרי בינה לא ראו במודל הזה שום דבר חריג. מחלוקת ציבורית לחוד וידידות בין יהודים חרדים לחוד.
את כולם הכיל ר' ישראליק: חסידים וליטאים, תשושי נפש ועשירים, עובדי אלוקים ונערים שירדו מהדרך. עבור האחרונים, ר' ישראליק היה הקשר האחרון שלהם ליידישקייט, לתפילה במניין, לקידוש וסעודת שבת.
הכרנו אותו בבחרותנו, כשהוא היה מדריך בפנימיית הישיבה ואנו היינו מכנים אותו 'משה דיין' על שום עינו האחת שבה לא ראה מאז שנפצים של פורים פגעו בה. ור' ישראליק לא ידעה היעלבות מהי. את הכל לקח בחיוך. אהבת האמת שהשרה על כל אחד מהתלמידים הפכה אותו לזיכרון הנעים והבונה ביותר משנות הבחרות. זיכרון שמוסיף ללוות אותנו בכל תחנות החיים. זיכרון שמלמד לקבל את האחר, למצוא בכל מצב את נקודת האור. זיכרון שקורא להיזרק למען יהודי אף אם אינך מכיר אותו בכלל. זיכרון שגורס שאסור להתחכך רק עם היחסנים והמכובדים, אלא לחפש בשוליים את הנדכאים והמסכנים ולעשות הכל כדי לחלץ מפניהם מהם חיוך טוב, לעזור להם כלכלית ומוראלית ולחתור לדעת מה מעיק על ליבם.
ר' ישראליק פרישמן מסמל דור שהיה ואיננו. דור שידע לקבל בפרופורציות את כל המחלוקות והמתיחויות שהיו מנת חלקה של היהדות החרדית בשלושים השנים האחרונות. דור שידע לשמר חוטים של קשר בכל מצב. דור שזכר שככל שיחריפו הטונים - תמיד תהיה ברית אמת בין כל שלומי אמוני ישראל, אלה שהשולחן ערוך הוא לחם חוקם והתורה היא מרכז חייהם.
זה לא מנע ממנו לפעול בתשמ"ט למען החוג שלו, בכל כוחו ונמרצותו; זה לא מנע ממנו להתגייס בתשנ"ו לטובת קמפיין 'ביבי טוב ליהודים', שבו עמד בראש חמ"ל שהניע המונים לקלפיות. ולמחרת בבוקר, מיד לאחר התפילה, ישב לכוסית 'לחיים' מחויכת עם היריבים שאך אתמול ניצב בצד השני של המתרס שלהם, לחייך אליהם, ולשפוע לעברם אהבה מקרב לב.
כל כך עצוב שהפרישמנים רק נפטרים. הם לא נולדים.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
