בנימין ליפקין

אחד ומיוחד המון אדם הסתופף אתמול בחצות היום בבית ההלוויות שמגר בירושלים, בעיניים אדומות מבכי וקרועות מתדהמה, לנוכח אובדנו הבלתי נתפס של אחד מבני החבורה, הרה"ח ר' ישראל פרישמן ז"ל, אשר נקטף בסערה, בפתע פתאום, כשלא קם משנתו והוא בן נ"ח שנים.

ר' ישראל, ידיד לי כאח, התאפיין בעיקר בהיותו משכיל אל דל, מקדים שלום לכל אדם, צהלתו בפניו ודאגתו, שלא היתה אלא דאגת הפרט לסוגיו וענפיו שהתנקזה אליו, בלבו.

קשה למצוא עוד אנשים כמותו שאין בנמצא שום אדם בכל הסביבה הקרובה והרחוקה שלהם אשר היה בלבו טרוניה כלשהי כלפיו.

שועי ארץ כמו פשוטי עם מצאו דווקא אצלו אוזן קשבת והוא, בחיוך זורם ובפקחות בלתי מצויה, יודע היה לנתח, להמתיק סוד ובעיקר להמציא פתרון.

אופיו הקליל, החף מכל מועקה או מעצור שחבר לשפת הלב הקולחת מפיו, ידעה למצוא לה נתיבות לכל סוגי הבריות שהתקבצו ובאו לתל תלפיות בית הכנסת חב"ד בשיפולי רחוב חנה בירושלים. בני עדות וחוגים, יוצאי חצרות וקהילות, בני תשחורת כברי שיבה, צעירי צאן כישישים מופלגים, תלמידי חכמים כבעלי בתים, כל אלו לא היוו עבורו שום חיץ ומכשול. כולם נמסו מפני חיוכו. כולם שאבו קורת רוח במחיצתו.

מה אעידך מה אדמה לך, קהילת חב"ד הירושלמית.  כי גדול כים שברך ואין לך מנחם.

הטור פורסם הבוקר בעיתון 'המבשר'