כוחות הצלה הוזעקו לפנות בוקר לרחוב החוזה מלובלין בעיר ביתר, לאחר שהתקבלה קריאה על פעוט בן שנתיים שאיבד את הכרתו.

הכוחות ביצעו בפעוט פעולות החייאה והוא פונה בניידת טיפול נמרץ לבית החולים 'שערי צדק' בירושלים, שם נאלצו הרופאים לקבוע את מותו.

על פי דיווח של אחד המתנדבים, הפעוט ככה"נ לא חש בטוב בשבת, וסבל מקוצר נשימה.

נסיבות האירוע נבדקות.


***

חובש מתנדב בעיר ביתר במונולוג מצמרר בעקבות האירוע הבוקר, וטרגדיות אחרות שהיו בעיר:

"טיי טיייי טיייי

הצלצול הקבוע של הביפר מצפצף בקולי קולות ומעיר אותי ואת אשתי לעוד קריאה של הצלת חיים.

אני מציץ במסרון וליבי מצטמרר...

רחוב לידי עם עשרות בני משפחה, קרובים וחברים.

והקריאה... אוי הקריאה!!!

תינוק בן שנתיים במצב קשה..

 שניות לוקח לי לצאת מהבית עם תיק ההחייאה, ואני מחשבן שרגלית דרך המדרגות יקח הרבה פחות זמן מאשר להפעיל את הקודן המסובך של הרכב.

רגע לפני היציאה, אני שם לב בזויית עיני את אשתי לוקחת את ספר התהילים... כן כן. לאחרונה, כל אירוע שקשור לילדים ותינוקות היא לוקחת את זה ממש קשה.

אני רץ במהירות, מדווח בקשר שאני בדרך, ומבין שבנתיים אני הראשון...

בעשר שניות הבאות כשאני כבר בבנין המיועד אני פוגש שני חברים יקרים אנשי הצלה, בוקר טוב חטוף, וקדימה לעבודה...

המצב קשה מנשוא, הילד נלחם על חייו וקריאה דחופה לנט"ן יוצאת בקשר....

אנחנו ממשיכים בנסיונות ההחייאה, ובעוד מספר דברים השמורים כחיסיון רפואי, אך ללא הצלחה.

"הנט"ן (ניידת טיפול נמרץ) בעוקף חוסאן", כך מעדכנים אותנו, ואחד החובשים מסנן בעצבנות מבוקרת...

"אם רק היה נט"ן קבוע בעיר - כבר היינו מצילים את הילד..."

דקות ארוכות ויקרות חולפות וסופסוף הנט"ן חונה בחוץ...

פינוי מהיר לניידת ובייללת צופרים מחרישה היא עושה את דרכה אל עבר בית החולים.

כבר בדרך אני מבין שלאל ידינו לא נותר מה לעשות ונשמתו הזכה של התינוק עלתה למקום מנוחתה בגנזי מרומים.

מרוט וסחוט אני חוזר הביתה, צונח על הספה עם פרצוף מדוכא שאומר הכל...

אשתי ישר הבינה, ועיניה נמלאו דמעות. ואז היא שאלה אותי...

"תגיד?! ניסיתם לעשות הכל??? היה לו סיכוי?? משהו, מישהו?!!"

ולראשונה בחיי ההתנדבות שלי כחובש, אני מביט בעיניים עצובות... ושותק... שתיקה של כאב. שתיקה של אשמה.

וכי אוכל לומר לה בלב רגוע שעשינו הכל למרות הידיעה הברורה שנט"ן היה יכול להציל אותו...?!

וכי אוכל להתעלם ממקרה שישי או שביעי בביתר של מות ילדים ופעוטות, ועדיין לא מצאו לנכון להביא את הניידת הזאת באופן קבוע...?!

וכי אוכל ללכת שאנן ברחוב ביודעי כי האנשים שיכלו לעשות משהו בנושא, יושבים על הכורסאות הנוחות מחמת שיקולים כאלו או אחרים?!!

אין באפשרותי לומר.. ידינו לא שפכו את הדם הזה, כי בידינו הדבר! אם נוביל מחאה ודרישה לקבל יחס מינמלי לעיר בעל שיעור הילודה גבוה ביותר בארץ, אנחנו נקבל.

הדרישה היא פשוטה. ברורה. וחד משמעית! לעשות הכל... אבל הכל - בשביל להציל נפש אחת מישראל.

אם זה נט"ן באופן חיוני בעיר, אם זה נושא האמבולנסים בשבת וכהנה וכהנה. אנו נעשה את שלנו ורופא כל בשר יעשה את שלו. ובתקווה כמובן שלא נזדקק.

אז אם חשוב לך חייך וחיי משפחתך וילדיך... העבר פוסט זה, כך שיגיע למקומות הנכונים."