את הרב משה הלוי קליין, מכירים היטב – בנוסף לתושבי שכונת הרבי – גם השלוחים הרבים שזקוקים לתשמישי קדושה עבור פעילותם ברחבי תבל. מעבר להיותו סופר סת"ם ירא שמיים, הרב קליין משמש גם כמוהל מומחה, ובשעות חירום הוא גם מתנדב 'הצלה' מסור ואכפתי.

לפני יותר מעשרים שנה, היה הרב קליין אחד המשב"קים הקרובים ביותר לרבי, ובאמתחתו אין ספור סיפורים על הקודש פנימה. לצערם של רבים מהחסידים, כמו מזכירים ומשמשים אחרים אצל הרבי, הוא ממלא פיו מים, ולא מספר על מה שראו עיניו.

הפעם, הגיעו למערכת שלושה סיפורים מרגשים עד דמעות, שסיפר פעם הרב קליין בהתוועדות ברגע של 'עת רצון'. אחד החסידים שנכח בהתוועדות הנ"ל, העלה אותם על הכתב, ואנו מצידינו ביקשנו את אישורו לדברים. הרב משה קליין, שהיה אחרי הכנסת ספר תורה אי שם, אישר שהדברים נכונים ב'מרבית הפרטים'.



הסופר הרב משה הלוי קליין שיחי', בסיום כתיבת ספר תורה (ארכיון col)


איך זכית להיות משב"ק (משמש בקודש) אצל הרבי?

"הגעתי לרבי בתור חבר 'הצלה'. שהיתי עם הרבי וזכיתי לשמש בקודש בכל התקופה מכ"ז אדר עד ג' תמוז".

מה המסר שלך לדור הצעיר?

"המסר הוא לא שלי, זה מסר של הרבי. שצדיק דאתפטר אשתכח יתיר מבחיוהי, הרבי אתנו ומברך אותנו ומנהיג אותנו, ורק צריך לבוא קרוב לקחת את ההוראות ואת הברכות. וזה רק ע"י לימוד תורתו של הרבי, מאמרים שיחות מכתבים וכו' וכו', ונזכה בקרוב ממש (בלשונו של הרבי) 'זעען זיך מיטן רבין דא למטה אין א גוף - והוא יגאלנו'."

***

(סיפורים שסיפר הרב משה קליין בהתוועדות, ונרשמו על ידי אחד השומעים)

הרבי סימן, החסידים רקדו

בכל יום ששי היה מבקש ר׳ משה רשות מהרבי, וכשהסכים, היה מטאטא את החדר הק' ואח"כ רוחץ את הריצפה, וגם מנגב עם סמרטוט וקצת מים את כל המדפים של הארונות והחלונות וכו' וכו'.

בהמשך היה פורש מפה על השולחן הקטן שמשתמשים בבית רפואה שנשאר משנת תשל"ח, שהעמיד על יד מיטתו של הרבי, ועליה החלות עם המפה שרקום עליה 770, והפמוטים של הרבנית זי"ע עם הנרות כשהם מוכנים להדלקה.

היתה אז הרגשה מיוחדת בחדר, אפוף קדושה. הרבי שכב במיטתו, לבוש בבגדי שבת ממשי, והכל היה נקי ומסודר.

מראהו של הרבי היה כמלאך ד' צבא-ות.

ר׳ משה שאל את הרבי האם אפשר להביא טייפרקורדר עם ניגוני ניח"ח, הרבי הסכים והדליק הטייפ עם ניגוני חב"ד.

כשהרבי היה מאזין היה דופק עם ידו השמאלית על המיטה, לפי קצב הניגון.

באחד מימי ששי, מספר ר׳ משה, הוא עמד על יד שלחן היחידות, עומד מוכן למלא כל בקשה של הרבי. פתאום נכנס המשב"ק הרב שלום בער גאנזבורג לחדר. הרבי עשה בידו השמאלית תנועה כמו שהיה עושה ביציאתו מתפילה בביהכנ"ס לעודד את השירה, ואמר לו: נו. רשדב"ג שאל "האם הרבי רוצה משהו?" והרבי מסמן שוב בידו הק' תנועה ואמר לו "נו", ואז הוא שאל: "דער רבי וויל אז איך זאל טאנצן?" (הרבי רוצה שארקוד?) ונענע בראשו הק' כן.

והרשדב"ג התחיל לרקוד בחדר לפי קצב הניגון שהיה אז.

פתאום הרבי סובב את ראשו לצד מערב, הסתכל על ר׳ משה, ועשה בידו הקדושה תנועה ממערב למזרח ואמר "נו". ושאל גם הוא "האם לרקוד איתו?" והרבי נענע בראשו כן.

כך רקדו יחד שניהם באמצע החדר והרבי עודד בידו הק' עד שהשיר נגמר, והיה חיוך גדול נסוך על פניו הקדושות.

מסיים ר׳ משה, שהניגון נחרט בלבו, ומזמזם במוחו בכל עת.

***

הרבי החזיק במטפחת, ובכה...

הרב משה קליין שיחי', סיפר פעם בהתוועדות סיפור נפלא מכ"ק אדמו"ר זי"ע. הוא הוסיף שיה"ר שהדברים יפעלו בו ובהשומעים להתעורר ולהתקשר לאילנא דחיי, והתקשרות יכולה להיות רק ע"י לימוד תורתו, קיום הוראותיו כגון חת"ת רמב"ם, והמבצעים הק'.

מחודש אלול תשנ"ג עד כ"ה אדר תשנ"ד הנהיגו (הר"ר לייבל אלטיין ע"י הרופא הרב קופער, שהיה מנהל כללי על כל עניני הרפואה של הרבי), שבכל יומא דפגרא הביאו או וידיאו או טייפ של ההתוועדות של יום זה, כגון, ח"י אלול, ליל ערב ר"ה וכו'.

המצב הרפואי היה בירידה מאז תשרי תשנ"ד, והרב קליין חשב לעצמו שטייפ בחדר יותר מדי קשה להתרכז ולשמוע, אז מי"ט כסליו הוא הביא טייפ קטן (WALKMAN) עם אזניות לרבי. והרבה פעמים הרבי היה מחזיק את זה בידו הק' ומקשיב להתוועדות.

בליל יו"ד שבט תשנ"ד, הביא לו הרב אלטיין 'קסטה' של ההתוועדות של יו"ד שבט תשי"א בעת קבלת הנשיאות.

הרב קליין שאל את הרבי האם היה רוצה לשמוע את ההתוועדות של יו"ד שבט תשי"א ששם נמצא גם המאמר הראשון שאמר הרבי "באתי לגני", שזה היה מעמד קבלת הנשיאות של הרבי? והרבי נענע בראשו שכן.

"מכיון שהטייפ הזה היה לפני העיבוד הטוב שהוציאו את כל הרעשים וסידרו את זה, היתה ההתוועדות הנ"ל עם רעשים והקול היה עולה ויורד", הסביר הרב משה קליין בהתוועדות.

לכן הוא נתן אזניה אחת לרבי ואזניה אחת לעצמו, ואחז ידו על הכפתור המגביר והמחליש את הקול, וברגע שעלה הרעש או הקול מיד הוריד קצת, ואח"כ הגביה, וחוזר חלילה, כעבד המשמש את רבו.

הרב קליין סיפר, שהרבי הקשיב לשיחות הראשונות. כשהגיע המאמר והרבי אומר שם: "אין דעם מאמר.....פון הויבט אן דער רבי באתי לגני, ואח"כ שקט כחצי דקה והרבי מתחיל "באתי לגני" עם הניגון הידוע של המאמר.

הרבי לקח חתיכת בד סביב אצבעותיו, כמו שהיה עושה במאמר עם המטפחת, ופניו השתנו לרציניים מאד, וכך הקשיב כל המאמר (הרב משה קליין שאל כו"כ פעמים באמצע האם להפסיק, והרבי נענע בראשו שלא).

כשהגיע במאמר לסיפורים של כל הרביים על מסי"נ עבור עם ישראל, והגיע לסיפור של אדמו"ר האמצעי שהפשיל את שרוולו והראה לאברך שעורו צפד עליו, שומעים בהקלטה שהרבי בכה אז בעת אמירת המאמר.

הרב קליין הסתכל על הרבי, וראה שגם במעמד זה הרבי בוכה!!! וכן בסיפור של הרבי מהר"ש, ואח"כ "ידע אינש בנפשיה שיש לו שטות למטה מזה וכו'", ואח"כ בצדיקא דאתפטר, והרי הי' קושיות לפני זה ג"כ, אבל לא היה מספיק והיו צריכים שיהיה צדיקא דאתפטר, והכל בכדי שיהיה אסתלק דקוב"ה (כאן בכה הרבי מאד בעת אמירת המאמר), ואח"כ והוא מחולל וכו'.

בכל המקומות הנ"ל הרבי בכה בדמעות ממש וירדו ונפלו על לחייו הקדושות, והיה מבהיל לראות את פני קדשו בזמן ההוא, וכל פעם שבכה חשש המשמש המסור מפני ההתרגשות של הרבי, והוא שאל את הרבי האם להפסיק? והרבי נענע בראשו הק' – לא.

הרב משה קליין מספר כי עד היום נמצאות אצלו למשמרת כו"כ ניירות בד שניגבו את עיניו הקדושות של הרבי.


ליד הרבי מימין: המזכיר הרב בנימין קליין ע"ה, יבדלח"ט המזכיר הרב יהודה קרינסקי שיחי', והרב משה הלוי קליין שיחי' 

אחרי המאמר הוא שאל את הרבי האם להמשיך? ונענע בראשו הק' – לא.

הנמצאים בהתוועדות כרו את אוזניהם לשמוע כל מילה. המשיך הרב משה קליין, והסביר למשתתפים את הלקח למעשה מהסיפור הזה: "הייתי מציע לשמוע את המאמר הנ"ל אחרי קריאת סיפור זה, וזה יעורר אותנו להתקשרות לרבי ועל האחריות המוטלת עלינו בתור דור השביעי, וכל אחד ואחד יעשה מה שביכולתו להביא את בקשתו הנפשית וייחולו של הרבי להביא לימות המשיח. (וידוע האגרת של הרבי)

"ונזכה עוד בשנה זו לאכול שם מן הפסחים ומן הזבחים בהתגלות מלכנו משיחנו והוא יגאלנו, אמן ואמן", ובכך סיים הרב משה את סיפורו המרתק.

***

הרבי החליט על המהפיכה ברוסיה, והמשב"ק החל לרעוד...

לאחר הפוגה של ניגונים מעוררים בהתוועדות הנ"ל, דחקו המשתתפים ברב משה קליין להוסיף עוד סיפור. הן לא בכל יום אחד המשב"קים משתף את הציבור בגילויים מן החדר... הרב משה נתרצה לבסוף והחל לספר:

סוף שנת תשנ"ג התחיל מצבו הרפואי של כ"ק אדמו"ר להתדרדר ולדעת הרופאים זה הביא שהרבי לא השתמש עם הרגל והיד השמאליים כל הזמן, כמו שהיה משתמש מאז כ"ז אד"ר תשנ"ב, וכמו"כ הי' לו חום כו"כ פעמים.

בר"ה תשנ"ד הי' לרבי חום שני הימים של ר"ה. ובקושי יצא לביהכנ"ס לתפילות, ולא יכל אפילו לאכול סעודת יו"ט.

הרבי כמעט ולא אכל בכלל, וכך זה נמשך עד חוהמ"ס, שכמעט ולא אכל כלום.

באחד מימי חוה"מ עמד הרב משה בחדרו הק' ופתאום הרבי פנה אליו, והראה בידו. הוא ניגש מיד ושאל מה רצונו, והרבי הראה באצבעו לכסא. מיד לקחו הוא ואחד המשמשים בק' את הרבי לכסא, ואחרי נטילת ידים סימן הרבי, שרוצה לאכול.

הרב משה שמח בליבו שמחה גדולה עד מאד, שב"ה יש הטבה במצב הבריאותי והרבי רוצה לאכול. מיד הוא לחץ על הפעמון שהי' תלוי בצידו, וזה צילצל לר' שלום גנזבורג, שהגיע בריצה לשאול מה הרבי צריך? הרב משה אמר לו שהרבי רוצה לאכול. וכדרכו רץ ר' שלום כצבי למלאות רצון הרבי.

הוא רץ לקומה שניה ותוך כמה דקות הביא צרכי הסעודה. הרבי עשה ברכה, אבל הפעם הרבי הי' חלש ולא אכל כמעט מאומה.

אחרי שהרבי טעם מעט מאוד, נפתחה הדלת והריל"ג נכנס לחדר, וניגש לרבי ושואל: מען קען עפעס פרעגן? (אפשר לשאול משהו?)

ברגע הראשון, היה אצל הרב משה הענין מוזר מאד. הרי המצב של הרבי שלא אכל כמעט שבועיים וכעת הוא רוצה לאכול משהו, ומיד שאלות?

אבל אחרי שראה את הבהילות של הריל"ג, הוא הבין את הדחיפות של הענין, והסיבה שבעטיה בא לשאול אפילו ברגע כזה.

הרבי מיד נענע לו בראשו שהוא יכול לשאול.

והוא התחיל לשאול:

עס איז דא א קוּ (פירוש הפיכה צבאית. מ.ק.) אין רוסלאנד, די צבא האט איבערגענומען, און מוסקבה איז פול מיט טאנקים, אמריקה האט אוועקגעשטעלט פליינס (מטוסים. מ.ק.) אין מוסקבה און ווער עס איז נישט קיין רוסישער בירגער קען ארויספארן, און עס איז געבליבן כמעט צוויי שעה ביז דער לעצטער פליין וועט ארויספארן.

(יש הפיכה צבאית ברוסיה. הצבא תפס השלטון, ומוסקבא מלאה בטנקים. ארה"ב שלחה מטוסים לפנות את אנשיהם. נותרו רק כשעתיים עד שהמטוס האחרון של האמריקאים יוכל לצאת!)

עס איז געקומען א בקשה פון כפר חב"ד אזוי ווי עס זענען דארטן דא א צאל מיידלאך וואס העלפן ארויס די שלוחים פראווען דעם יום טוב סוכות, און די עלטערן זענען זייער באזארגט, פרעגן זיי צו מען זאל גלייך פארן צום איירפארט (שדה תעופה. מ.ק.) און ארויספארן כל זמן מען קען?

(הגיעה בקשה מבכפר חב"ד, שהיות ויש תלמידות שנמצאות בחג לסייע לשלוחים ברוסיה, האם שיצאו משם, כל עוד זה ניתן?)

הרבי התחיל לנענע בראשו הק' מצד לצד לאות "לא" מסתמא עשר פעמים, ובמשך זמן זה אמר נייייייייייייייין בצורה החלטית ביותר שלא משתמעת לשתי פנים.

הרב גראנער (שרצה לעשות בטוח שהבין נכון) המשיך ושאל: "אלע זאלן בלייבן?" (כולם ישארו?) ואדמו"ר ענה "יע" – כן.

והמשיך לשאול:
עס וועט קיינעם גארנישט שאטן? – לא יקרה להם מאומה? ואדמו"ר ענה "ניין". – לא. והרב גראנער עזב.

בכל פעם ששאלו את הרבי שאלות נהגו המשב"קים או לצאת מהחדר, או שניגשו לפינה ועמדו על יד הכסא של היחידות.

בראות הרב משה כך, הוא נזכר במשנה בפרקי אבות "הזהר בגחלתן שנשיכתן וכו'", ומחשבות שונות התרוצצו בראשו. "כאן אני חושב שאני קרוב וידיד, ואני "גרויסער קנאקער", (ביטוי לאיש מוצלח) אני קרוב מאוד לרבי וכו' וכו', ומי יודע האם אני נזהר עד קצה האחרון וכו' וכו'."

"פתאום ראיתי מה קרה כאן, והתחלתי לרעוד ממש. עצמותי דא לדא נקשן, וכמעט נפלתי על הרצפה, מרוב פחד על יד מי אני עומד, ומי יודע אם אני עושה הכל כראוי או ח"ו."

מצד אחד, חשב הרב משה, שהמצב הוא כ"כ קשה, ממש חולה מאד עפ"י דרך הטבע לכאורה, אבל בו בזמן שהוא נמצא בחדרו הק', במצב כזה קשה, הוא רואה מה שקורה במוסקבה, ונמצא במוסקבה ובכל העולם כולו, ואומר לא לעזוב והכל יהי' בסדר!!!

הרבי הסתובב אליו, ועשה ביד שמאל לאות שרוצה שהוא יגש אליו, והרב משה לא יכל לזוז ממקומו מרוב פחד. הרבי סימן לו שוב כו"כ פעמים. אז הוא התחיל לגשת בפיק ברכיים לרבי, וניסה לבצע מה שהרבי ביקש ממנו, אבל הוא לא היה מסוגל בגלל שידיו רעדו 'כעלה נדף' מהפחד.

אחרי כמה דקות הרב גראנער שוב חזר לחדר, ושאל מען קען עפעס פרעגן, (אפשר לשאול משהו?) והרבי נענע בראשו "כן".

הוא אמר שיש הפיכה צבאית ברוסיה וכו' וכו' כנ"ל, והרבי ענה לבנות מכפר חב"ד להישאר וכו'.
אבל כעת, הגיע בקשה מכו"כ הורים מקראון הייטס שיש להם גם בנות שם, והם לא יודעים האם גם להם היא אותה תשובה, או שיורו לבנותיהם מיד לרוץ לשדה התעופה במוסקבה, ולחזור לניו יורק?

ושוב אותו דבר, נענע בראשו כו"כ פעמים לאות "לא", ואמר בקול גדול כנ"ל ניייייייייייייייייייייייייייייין, והרב גראנער שוב שאל: "אלע זאלן בלייבן?" (כולם ישארו?) והרבי ענה "יע". – כן. ושוב שאל: "עס וועט קיינעם נישט שאטן?" (לא יאונה להם כל רע?) והרבי ענה "ניין" - לא.

אחרי כשעה השתלטו הרוסים על המצב ונגמרה ההפיכה, והכל על מקומו בא בשלום.

"ממש לראות אלקות מלובש בגוף גשמי ילוד אב ואם, ורואה מסוף העולם ועד סופו פחד איום ונורא ממש." סיכם הרב משה קליין את הסיפור המרטיט.

"ורק להוסיף שלא לחשוב ח"ו שג' תמוז נותק הקשר וכו' וכו' ח"ו וח"ו, הרבי אתנו בכל רגע ומנהיג אותנו ומשפיע לנו כל ההשפעות, ולא יעזוב צאן מרעיתו מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש, ואדרבה כמבואר בזוהר הק' צדיק דאתפטר אשתכח בהאי עלמא יתיר מבחיוהי."

"והרבי בעצמו העיד בהתוועדות של תש"י, שהרבי אתנו, אבל מקודם היו יכולים להיכנס ליחידות, אבל הי' תנאים בגלל מצבו הגשמי של הרבי, אבל כעת אפשר להיכנס כל הזמן, און מען קען פועל'ן אלס גוטס, אבל תנאי אחד יש כיום, מאחר שהרבי הוא כעת רוחני יותר ממילא אם אתה רוצה להיכנס אתה מוכרח להשתדל להיות רוחני יותר."


הרב משה הלוי קליין מלווה את הראשל"צ הגר"ש עמאר בביקורו ב"בית חיינו" ובחדרו של הרבי (צילום: wlcc, ארכיון col)


"וגם צריך להבין ולהתבונן (בשיחת אדמו"ר הריי"צ) שברכתו של רבי היא כמו גשם, ואם הגשם יורד על שדה לא חרוש אז זה עושה רק בוץ וצרות, אבל כשהשדה מעובדת וחרושה היטב אז הגשם הוא דבר הכי טוב ומצמיח כל טוב, כמו"כ באם אתה מכין עצמך לקבל ברכת הרבי אז הברכה עובדת בכל מכל כל."

והוא סיים בלשון הרבי בשנת תש"י שחזר כו"כ פעמים:
"ונזכה זעען זיך מיטן רבי'ן דא למטה אין א גוף גשמי והוא יגאלנו".