משה בן-חיים

שליח חב"ד בראשון לציון, הרב יצחק גרוזמן שיחי', התהלך בכפר חב"ד, כשהוא מוטרד. חלק מהפעילות הקבועה שלו, היתה בשערי בי"ס תיכון בראשון לציון, בו היה מציב 'עמדת' הנחת תפילין קבועה, בכל יום שישי. אך דא עקא, המנהלת של ביה"ס התיכון, צרה עיניה ב'תעמולה הדתית' של החבדניקים, והתנגדה לכך בכל תוקף. לא עזרו כל הסברי הרב גורזמן. היא בשלה, לא מסכימה בשום פנים ואופן.

הרב גורזמן סיפר זאת לר' מוישה שניאורסון כמסיח לפי תומו. ר' מוישה הכיר את ביה"ס התיכון המדובר. בפרדס שמעבר לכביש הכניסה לכפר, לכיוון ראשון לציון, היו כוורות בטיפולו של ר' מוישה. הפרדס גבל ממש בגדר ביה"ס התיכון הזה.

מה עשה ר' מוישה? היה זה לפני ר"ה. הכוורת היו מלאות בדבש, והעבודה היתה רבה. ר' מוישה התקרב לגדר בית הספר הנ"ל, תוך כדי עבודתו עם הדבורים והכוורות. תלמידי התיכון בהפסקה, היו מרותקים למראה המיוחד של הכוורן עם הכובע המיוחד, טיפולו בכוורת, וכו'. כשנשמע הצילצול המורה להיכנס לכיתות, התלמידים המשיכו לעמוד כמסומרים על מקומותיהם, כאילו לא שמעוהו כלל. עמדו והביטו בכוורן המסור, וטיפולו בדבורים, בכוורת ובחלות הדבש.  


פינת הנצחה ב'מאחורי הדבש' (צילום: מאיר דהן)

הגיעה המנהלת ושאלה אותם בטרוניה: "מה זה אמור להיות?? לא שמעתם הצילצול??" ענו לה התלמידים: "ראי גם את, 'תופעת טבע'. פה אנו רואים שיעור אמיתי על 'טבע'." כשראתה כך, פנתה לכוורן עצמו בטענה שזה מפריע לתלמידים ללמוד. ר' מוישה הסביר לה בטוב טעם, על הדבורים והדבש. אמרה לו: "חבל שאתה מסביר דברים כאלה יפים ומעניינים מאחורי הגדר. בוא אלינו לאולם מסודר, ותסביר לכל בית הספר"...

ואכן, תיאמו עוד באותו היום "הרצאה". ר' מוישה הגיע לשטח ביה"ס עם הטרקטור, עם הלבוש המיוחד, ועם חלת דבש יפה. הסביר לתלמידים על הדבורים ותהליך יצירת הדבש, משמעות ראש השנה הקרב ובא, על מנהג תפוח בדבש, חלה בדבש, תקיעת שופר וכו'. ההרצאה היתה מרתקת, והשאירה רושם עז על התלמידים והצוות.

המנהלת מצידה, שאלה את ר' מוישה אחרי ההרצאה, "האם כל זה קשור ביהדות...?"

מיותר לספר שמאז, הרב יצחק גרוזמן, לא נתקל יותר בהתנגדות מצידה ל"מבצע תפילין", בשערי ביה"ס התיכון.

סיפור מרתק זה שמענו מפי בנו של ר' מוישה שניאורסון ע"ה, ר' יוסי שניאורסון יבדלח"ט.

"סיפור זה מאפיין את אבי, והוא מסביר הרבה מאוד על  דרכו המיוחדת, וכיצד בעבודתו ככוורן קירב ליהדות ועסק ב'מבצעים' של הרבי.

חקלאות, חינוך, חקלאות

מוסיף ומספר ר' יוסי שניאורסון שיחי':

אבא, היו לו שני כובעים. כובע אחד חקלאי, כובע שני מחנך. גם כחקלאי נשאר להיות ה"מחנך". מחנך את הסביבה כחסיד אמיתי.

כבחור, אבי עסק בחקלאות ב"כפר הרואה". הרבי עודד אותו להמשיך לעסוק בחקלאות. אח"כ הוא היה שם מחנך והיה מורה לגמרא. בביתו לאחר הלימודים היה מלמד "תניא" את התלמידים, וכך קירב אותם לחסידות. אחד התלמידים שלו אז הוא היום הרב יהודה אלחרר רב קהילת חב"ד בעמנואל.



הרבנים בישיבה ב"כפר הרואה" לא התנגדו לעצם לימוד ה"תניא", רק טענו שלא טוב שזה לא במסגרת הלימודים המסודרת.

בסופו של דבר "זרקו" אותו משם, כי קרב תלמידים לדרך חסידות חב"ד.

היה מאלה שעברו מכפר הרואה ללוד. אחרי שפיטרו אותו, הרבי עודד אותו במכתבים, והורה לו להמשיך בחינוך ב"רשת אהלי יוסף יצחק". ואכן היה מנהל ביה"ס ב'מעברות' ליד רחובות משנת תש"כ, עד שנת תשכ"ז. לאחר מכן עסק בחינוך בביה"ס חב"ד באור יהודה, ולאחר מכן עסק בחינוך במוסדות הרב ציק בבת ים.

החסיד הכוורן

היה כוורן זקן בכפר חב"ד, שמו היה שמעון קורוליצקי. (ודאי רק זקני הכפר זוכרים אותו) באותו זמן הוא סגר את עסק הכוורות שלו, ור' מוישה כתב לרבי בשאלה האם יכול לעסוק בתחום זה. הרבי נתן לו ברכה על כך, והמחנך הוותיק הפך להיות ה"כוורן" של הכפר.

כולם מכירים בוודאי את "מאחורי הדבש". כיצד הדבר יצא לדרך? מי יזם את הרעיון?

עוד כשהיה מורה, אבי ע"ה היה לוקח את התלמידים על הטרקטור, לברך 'ברכת האילנות' בחודש ניסן. היה מסביר לתלמידים על הדבורים, תהליך ייצור הדבש, הקשר לפריחה וכדומה.

פעם התבטא אחרי סיור כזה: "לא ייתכן שתלמידים לא ידעו על זה". הוא הכין שתי כוורות שקופות, ובקומה העליונה בבית פתח מעין "מאחורי הדבש" ב'קטן'. זה היה בעצם הגרעין של "מאחורי הדבש" של היום. ואכן כשגיסי ואחותי משפחת ריבקין פתחו את "מאחורי הדבש" לראשונה, שמח מאוד שמשאלתו התגשמה.



לצערנו לא זכה לראות בהמשך כיצד הדבר התפתח למימדים גדולים יותר, שבהם באים בתי ספר שלמים מבני ברק וירושלים לפעילות ב"מאחורי הדבש". אך את ההתחלה הוא זכה לראות.

יש לכם היום גם את חנות הדגים. מה הסיפור מאחורי פתיחת חנות הדגים?

יש שנים שאין יבול ופריחה מתאימה לצורכי הדבורים וייצור הדבש. באותם שנים היו כמה שנים רצופות של מזג אויר קשה. הדבורים מביאות צוף רק בתקופה קצרה של השנה, במשך כשלושה שבועות בלבד. תקופה זו מחזיקה את הדבורים במשך שנה שלימה! אם יש מזג אויר קיצוני, יש ירידה תלולה בכמות הדבש.

אביך היה משתתף בקביעות ב'מבצעים' של הרבי?

מי שזוכר בשנות תש"ל עד תשל"ח, היה לאבא 'ריקשה' בעלת תלת גלגלים.  ב'קבינה' היה מקום רק לשניים. אבא היה יושב ליד ה'מוט' ששימש כהגה. אמא שלי תבדלח"ט, היתה מצטרפת אליו, וכך היו נוסעים פעמיים בשבוע ל"ביקורי בית" ביישוב 'אור יהודה'. היו נכנסים לבתים מזדמנים, ומשוחחים על חינוך, כשרות, טהרת המשפחה, בדיקת מזוזות, הדלקת נש"ק, וכל דבר הקשור לחיזוק היהדות.

המשפחה ממשיכה כיום את מורשת האב?

המשפחה הבנים והנכדים ממשיכים בדרכו, דרך התורה והחסידות. ב'עסקים' ממשיכים עם חנות הדגים, והעיסוק בכוורות והדבש. ב"ה ל"מאחורי הדבש" יש הצלחה והשפעה חינוכית גדולה, ועל כך צריך פרק נפרד... 

צפו בוידאו מיוחד: ר' משה שניאורסון מכפר-חב''ד במהלך עבודתו עם כוורות הדבש