מתוך "שיח שרפי קודש":

האדמו"ר מגור: הבעי' היא, שקשה לשלוח אברך אחד מצד חינוך הילדים וכו'.

הרבי: כדי שילד יצטרך כבר ללכת לחדר, עליו להיות לפחות בן ארבע, וא"כ כשיסעו כאלו הלומדים בכולל – הנה אברך שלמד בישיבה די לו בשנה אחת לקבל סמיכה ל"יורה דיעה" (או עכ"פ – שנה וחצי ודאי תספיק); עד שיהיה הילד בגיל ארבע, שאז יתחילו לחשוב אודות חינוכו – אפשר לכהן כרב במושב וכו'.

ענין נוסף בכך: כל ענין צריך להיות עפ"י דרך הטבע – וכיון שישנו רעש גדול, ויראים מגיוס בני הישיבות – תהי' זו אפשרות לבטל את הטענות, הבלבולים וכו';

הם, הרי טוענים כי העומדים על המשמר בגבולות – משרתים שם שלוש שנים, ולאחר מכן משתחררים. וכאשר יאמרו להם כי הישיבה מכשירה ומוציאה "מורי הוראה" היוצאים לקיבוצים, ישובים ו"עיירות פיתוח" – זה יבטל את כל הטענות והבלבולים.

האדמו"ר מגור: בעיירות גדולות ישנם רבנים, ואילו עיירות קטנות הם חפשיים לגמרי, ולא ירצו להכניס רבנים – למשל: ערד!

הרבי: ערד נחשבת היום לעיר גדולה!

האדמו"ר מגור: קרית-גת.

הרבי: קרית גת היא עיר גדולה יותר, – אבל ישנם מאות ישובים ועיירות שאין בהם רבנים!

ואם לא ינהיגו זאת בכוללים תיכף, א"כ לא יוכלו לשלוח רבנים בעוד שנתיים, שנה וחצי, שנה, והטענה בנוגע לחינוך הילדים – הרי זו באמת טענה חזקה. אבל כאמור, זה שייך רק כשהילד יהי' בן שלוש-ארבע, ועד אז יכולים להיות שם.

- ובאמת אדרבה: כאשר ענין החינוך יהי' נוגע לחינוך הילד שלו, אזי הוא יקים שם גן ילדים, ואחר-כך תיתוסף בכל שנה כיתה נוספת, עד שיקים שם בית ספר כראוי.

היום הרי אין זה כמו בעבר:

פעם הי' צורך לדאוג שילד או מבוגר יהדר בקיום המצוות וכו'. אך קיום המצוות עצמו, להניח תפילין, לשמור שבת, להתפלל וכיו"ב – היה דבר פשוט, לא היה אפשר אחרת;

לא כן היום – צריכים לדאוג אפילו לעיקר היהדות, מתחילת האל"ף יש צורך ברב, ואין הכוונה שיש צורך ברב כדי לפסוק שאלות שאי אפשר למצוא לבד, תשובות עליהן, בקיצור שו"ע – אלא בזמן שישנו רב בעיר תובע הוא שיש צורך להתפלל, ולחשוב אודות כשרות, אודות מקוה וכיו"ב.

ובלי רב לא יודעים מכך, כי מישהו אחר לא יכול לדאוג לכך ולהבטיח זאת.