מה מותר לעשות בגינת הנוי בשנת השמיטה?

בכלל, התירו חז"ל עשיית חלק מהמלאכות, כדי לשמור על העץ, אבל לא כדי לשפר את גידולו.

השקיה מותרת בכמות המינימלית לקיום הצמחים. דישון – רק אם הוא הכרחי לקיומם ובמידה זו בלבד. עידור מותר רק למניעת סדקים בקרקע או לסתימתם. ניכוש – אם העשבים מפריעים ביותר לנוי או לצמחים, מותר לקצצם רק עד גובה הקרקע (ועדיף לרססם).

גיזום וכיסוח: יש הסבורים ששמירת הנוי נכללת בהיתר. לדעה זו, מותר לכסח דשא תקין (ולעשות קנטים) ולגזום גדר חיה מלאה, כסדר הרגיל, כל עוד לא התקלקל המראה, וללא כוונה להצמיח. יש לכוון את המכסֵחה שתפגע בעלי-הדשא ולא בגבעול. יש חוששים להתיר מלאכה לשמירת הנוי לטווח קצר, ובפרט מכיוון שיש מחלוקת אם איסור 'זמירה' מן התורה הוא רק בגפן או גם בשאר אילנות, או אפילו בירק. על-כן הם דנים להתיר זאת רק על-ידי גוי.

אם כבר נפגע הנוי, כגון דשא שהצהיב או גדר חיה פרועה לגמרי, וכל-שכן אם זו גדר חיה הזקוקה לגיזום כדי להתמלא, או דשא הזקוק לגיזום כדי לכסות שטח נוסף (או דשא גבוה בכלל), הכול מודים שאין לזה היתר.

קטיף ורדים, וכן גיזום ענף המפריע למעבר – אפשר לעשותם בצורה גסה, שניכר שאינה לטובת העץ.

מקורות: ראה 'משפטי ארץ – שביעית' פ"ד; 'קטיף שביעית' עמ' 242; 'שמיטת קרקעות' פי"ג, וש"נ.

---

הרב יוסף-שמחה גינזבורג רב הישוב עומר