"אם יש דבר אחד טוב שנעשה בארץ בעשור האחרון, זוהי רכבת ישראל. כמו תמיד זה מאוחר מדי, לא מספיק ומצומצם מדי, אבל העובדה שיש בארץ מערכת רכבות תקינה ומשוכללת שפועלת סביב היממה ומונעת מאלפי אזרחים את הצורך להתבוסס במדמנת הפיח והפקקים של הכבישים, יוצרת תקווה קלושה שעוד יבואו עלינו ימים טובים וגם הנגב עוד יהיה פורח. "אני שייך לשכבת האוכלוסייה ששנים רבות מדי של נסיעה בתוצרים יפניים הפכו את נסיעתם ברכבת לסוג של ביקור בלונה פארק. כן, אני לא מתבייש. אני עולה בחדווה, ממשש את הכרטיס בכיס החולצה, רץ, כמובן לקומה השנייה, מחפש את המקום הספציפי שלי שהוא היחיד בשורה הממוקם במרכז החלון ולא בקצהו, נשען על השולחן שלפניי ומאריך להתבונן אל המרחבים המוריקים הנפרשים למלוא רוחב העין: מאזדה, סיטרואן, מאזדה, מאזדה, סקודה, אוטובוס, וולבו, טויוטה, סוזוקי. אלפי מכוניות הניצבות על עומדן במפעל הפקקים המכונה נתיבי איילון. אחר כך אני נשען אחורנית ומהרהר בחוויה העוברת עליי ברגעים אלה. תאמין לי, אני אומר לעצמי. צריך ספר טוב ומשהו לנשנש ואני מוכן להמשיך כך עד דמשק. הופ! הנה עץ! מתי ראיתי לאחרונה עץ בגובה העיניים? "ואז באה התחנה הראשונה. עכשיו אני בעיניי כמי שנוסע מליובאוויטש לחאסלאוויטש לקנות פרקמטיה לצרכי מסחרי הסיטונאי. עוד רגע תגיע המנהרה בת ששת המטרים ואני אדמה בעיני עצמי לנוסע ברכבת לילה אירופית החוצה גבולות וגומעת מדינות. פעם אחת לפחות במהלך הנסיעה אני חושב על השואה ופעמיים על סבא שלי. כיוון שמרחק הנסיעה המירבי שאני גומע הוא תריסר דקות בדיוק, אין לי את ההזדמנות לרכוש לי מיני תרגימא ושתייה קרה להצן בה את התלהבותי ועל כן אני יורד מן הרכבת, שש אלי דרגנוע, יוצא אל העיר הגדולה וחושב על הדרך חזרה. "התיאור המפורט הזה חשוב כדי להבין לאשורו את הרז הנסתר שאני עומד לחשוף כאן, מתוך תקווה שאין בין הקוראים אזרחים של מדינות אחרות, ובוודאי שלא כאלה המתגוררים במדינה אירופית ונוהגים להשתמש ברכבת. "גבירותיי ורבותי, רכבת ישראל מאחרת. חופשי. עשר דקות, רבע שעה, לעתים אפילו 20 דקות. אנשים רבים יושבים בתחנה, מביטים בשעוניהם בעצבנות, אך לא אומרים מילה. העם הרדוף הזה, שזכה לרכבת משלו אחרי אינספור קרונות בקר ורכבות מוות, מפחד לפתוח את פיו. זה אני או שבכל העולם כבר 100 שנה מקובל שרכבת היא הסמל האולטימטיבי לדיוק? "אבל בארץ ישראל, שבה אין רכבת אלא "רשות הנמלים והרכבות", ושבה בכל תחנת רכבת תלוי שלט האומר ש"על פי חוק מסילת הברזל ( ! ) משנת . . . נוסע שלא יימצא בידו כרטיס הנסיעה יחויב ב. . .", לא שמעו על רכבות. יכולים הקרונות להיות הנאים ביותר בעולם וקולו של הכרוז המנג'ס רהוט וענוג כדוד דאור בקדם אירוויזיון, אבל שמעון נהג הקטר צריך להשלים עוד חטיף מארס בתחנה לפני שהוא יוצא לפרברית בנימינה. אין לי מושג מה חושבים שלטונות שוויץ על עתיד הסכסוך הישראלי-פלשתיני, אבל אם הם היו יודעים שהרכבת של 11:40 הגיעה השבוע לתחנת כפר חב"ד ב-11:57, הם לא היו מאפשרים את טקס חתימת הסכם ז'נבה על אדמתם".