בשנת תשמ"ט ליוותי את האדמו"ר מגור לביקור במרכז חב"ד בניו-יורק. בפגישה בין האדמו"רים התבקשנו לצאת החוצה וברגעים הספורים שהיינו בפנים חש כל אחד בהערכה הדדית שהייתה בין השניים. כמה ימים לאחר מכן, יצא האדמו"ר מגור לשדה התעופה כדי לשוב ארצה, והנה אנו פוגשים בכניסה לדלפק הנסיעות את חברי בית הדין של רבני חב"ד בקראון-הייטס ממתינים לרבי, ומוסרים לו פרישת שלום מהאדמו"ר מליובאוויטש.

עבורי היה הדבר לפלא. במהלך הטיסה הרהבתי עוז ושאלתי לפשר העניין, וכך השיב לי האדמו"ר: "מה שדיברנו בינינו, לעולם לא אספר לך. אך תדע שהרבנים לא הגיעו לכאן לשווא, וזה קשור למה שאירע בסיום הפגישה בינינו. לפני שיצאנו מהחדר, הוא הוסיף, שאל אותי הרבי היכן אני מתאכסן בבורו פארק, והסביר לי בכוונתו להשיב לי ביקור. אמרתי לאדמו"ר שאינני מוכן להטריח את האדמו"ר, ואם הוא יבוא אלי אצא מהבית. כנראה שבמקום להחזיר ביקור, הוא שיגר את הרבנים.