לא לשחק לידי ה'קלוגינקער' • טור דעה
"הרבי מאמין בפרסום ויודע באמת את גודל ההשפעה שלו. רק שלפעמים אנחנו משחקים לידיו של ה'קלוגינקער' ומחליפים חולצה בחולצה, אמונה באמונה, אמת בשקר" • טור דעה על רקע נסיון לארגן 'עצומה' למחאה על דבריו של רוגל אלפר ב'הארץ' • לטור המלא

ומה דעתכם? הגיבו במערכת התגובות>>

(יום חמישי, כ''ד ניסן תשע''ז)

חנוך העניך העכט

"ממש לאחרונה, שלח לי מישהו הזמנה לחתום על עצומה למחאה על דברי רוגל אלפר. איזה זכות יש לכתב רוגל אלפר לכתוב דברים נגד הרבי מליובאוויטש?

אמנם צריכה להיות המחאה 'הרשמית' וכו' וכו' אך הנה תגובתי תגובת 'תמים', לא כלפי מחאה סתם אלא בנוגע להרחבת המחאה לעצומות ועוד ובכלל.

הנה תגובתי:
אני מצטער, אך כחסיד חב''ד ובהתאם למצפון החב''די, לא אוכל לחתום על העצומה הזו. אולי אתה מופתע, אבל זוהי האמת. יתכן שחונכת על ברכי ה''זעקה והמחאה'' או שגדלת בסמיכות לקהילה או חברה שכזו (כמובן בתוך תנועת חב''ד) אבל 'דה פקטו', זוהי לא הדרך היהודית שע''פ שו''ע, וודאי ובוודאי לא דרכה של חב''ד.

בליובאוויטש למדנו כי על אף התנועה הבלתי מוגבלת של קירוב והשפעה, וזה אומר שגם כשהזולת מתריס, זה נוגע לנו ומניע אותנו לפעולה כזו או אחרת. הרי שישנם מקרים בהם כל תגובה תהיה מיותרת. כשרואים מקרים ע''ד זה שאתה מציג, הדבר היחיד שנשאר לעשות מבחינתנו הוא להתפלל ולרחם. ובעצם האמת היא, שהתפילה או הרחמים אינם אמורים לבוא כפעולה אקטיבית מצ''ע כ''א יוצא פועל של אהבת ישראל אישית, שהרי ידוע שגם 'כת המתפללים' ביציאת מצרים לא כיוונו לרצון.

הפעולה האפקטיבית היחידה הינה כלשון הבורא: ''דבר אל בנ''י ויסעו'', ''השכם והערב עליהם לביהמ''ד והם כלים מאליהם''! חתימה על עצומות ברשתות חברתיות ומחאות אינטרנטיות עדיף להשאיר לאלו הקוראים לעצמם 'מיצגיי' או 'דובריי' תנועת חב''ד. תפקידו של חסיד ו'תמים' בפרט, הינה להתמקד ולמרכז כוחותיו בקו של 'עשה טוב'.

אני נזכר בסיפור נפלא שהתרחש עם העתונאי מר אליהו עמיקם ז''ל ששימש בתור חבר מערכת בעיתון 'ידיעות אחרונות' והיה כותב טור קבוע לטובת ה'ימין' בישראל. בינו לבין הרבי היתה חלופת מכתבים ואף מספר יחידויות. ואכן הרבי רווה מעבודתו ומפעולותיו נחת רב.

היה יהודי אחר בשם מאיר וילנר ז''ל שהיה שמאלני מובהק ואף דגל ב'קומניזם'. הוא הקים מפלגה פרו-סובייטית ובכל סכסוך עמד לצד הערבים. בשנת תשכ''ז, כמה ימים לאחר אחד מנאומיו בכנסת בו גינה את היהודים בישראל וצידד לזכויות הערבים, המתין לו בכניסה לביתו אברהם בן משה חבר 'תנועת חירות', ודקר אותו בגבו. וכאן נכנס לסיפור אליהו עמיקם ז''ל. מיד אחר הדקירה הוא פרסם את מאמרו בעיתון 'ידיעות אחרונות' ובין הדברים כתב: ''חבל שהאולר לא היה ארוך יותר ולהב הסכין לא היה חד יותר''. בהושענא רבה שלאחמ''כ כשחלף על פני הרבי בחלוקת 'לעקאח', איחל לו הרבי ''שנה טובה ומתוקה'' וכהרף עין העיר לו: ''כך לא כותבים על יהודי''!... (מתוך הספר 'אבא').

ובהתייחסות לגוף הדברים: כבר במבט ראשון אפשר לראות את גודל הגיחוך שבעצומה כזו. רוב רובו של הטקסט הינו בעצם ציטוט של דבריו הנלוזים. איזה מין מחאה היא זו? המחאה, (ככל המחאות כמעט) גורמת את משיכת תשומת לב הציבור ופרסום של הדברים המבהילים, ליותר ויותר אנשים.

אינני רוצה לשער עד כמה אותו מסכן מתמוגג כעת כשהוא רואה שדבריו גרמו ל'הדים', עניינו את הציבור, ועוד ועיקר שהוא הצליח לגייס תומך נלהב של הרבי מלובבי'ץ שייעשה 'קמפיינר' לדבריו! הנה מוגשים לו בחינם רשימת תפוצה ופרסום. אינני אומר שאין מקום כלל שמישהו בעולם ימחה ואין בכלל עניין של מחאה בעולם היהודי. אבל האופן שבו זה נעשה והרמה שבו זה נפעל אינו משרת את מטרותינו. (ולמי שבכ''א דואג, הנה ח''כ הרב פרוש מחה מיוזמתו בלי כל התערבות חב''דית! ובפרט ר' מוני אנדר מנהל אגף בצא''ח שפרסם כבר כתבת מחאה בעיתון 'הארץ' עם הכותרת ''מה היה הרבי מגיב על דברי רוגל אלפר'').

מעבר לכהנ''ל, אותו כתב, ספק אם קוראי 'הארץ' מתעכבים לקרוא את כתבותיו, וגם א''כ הרי ש''נכנס לזו ויוצא מזו''. די היה במחאות הרשמיות וההמשך מיותר לחלוטין.
רק מילה נוספת בקשר לנ''ל וכדוגמא: כולם כנראה זוכרים את המחאות של אנשי ה'תנו לחיות לחיות' כנגד מנהג ה'כפרות' בחודש תשרי אצל הרבי. בשנה האחרונה היינו עדים לחידוש. בחור ישיבה החליט שזה לא בסדר שהפרובקטורים נשארים ללא מענה, (כאילו שאין 'ילדים' המחליטים לנהל עמם דו-שיח,) הלך אותו בחור, והדפיס חולצות עם הכיתוב ''I LOVE KAPAROS'' וחילק לכל מי שרק הסכים ללבוש במקום, ופשוט... להפגין. עשרות ומאות נפלו פתי למעשה הטיפשי הזה.

עמדתי שם בפינות קינגסטון ופרזידנט, ופשוט נאלמתי. ניסיתי לרדת ל'עומק העניין' אך ''עמוק עמוק מי ימצאנו''. לא חסר לנו שכל שנה בזמן קיום המנהג הקדוש, ישנם המרעישים כנגד ורק גדרות המשטרה עוצרות אותם. לא חסר לנו שישנם כאלו אשר בטיפשות ובילדותיות מתעכבים לשוח עמם 'דברים בטלים'. יצאנו עוד ונוסף על כך במחאה נגדית! לאן ברחו לנו המוחין?! קשה כל כך לשער מה הרבי היה אומר במקרה כזה?! מה כביכול חסר לנו?! שהמוחים למיניהם ימחו, ואנחנו בשם ה' נזכיר.

הבטתי ברחמנות באותו בחור שלקח את היוזמה, ונזכרתי בוידיאו מ'חלוקת דולרים' אצל הרבי, איך שבאחד הפעמים הוענק לרבי חולצה עם הכיתוב ''MOSHIACH IS ON THE WAY'' שהודפסה על ידי המטה העולמי להבאת המשיח בראשות הרב שמואל יחי' בוטמאן. לדבריו, הרבי בירר כמה חולצות הדפסנו. אמרנו לרבי שהודפסו עד עתה אלפיים, הרבי אמר שהוא יקח אחת ועדיין ישארו עוד 1999... והוסיף: "א יישר כח פאר דער כתונת".

הרבי מאמין בפרסום ויודע באמת את גודל ההשפעה שלו. רק שלפעמים אנחנו משחקים לידיו של ה'קלוגינקער' ומחליפים חולצה בחולצה, אמונה באמונה, אמת בשקר.

בברכה ובהצלחה!
ידידך עוז.


 (צילום אילוסטרציה: מנדי הכטמן, COL)
(צילום אילוסטרציה: מנדי הכטמן, COL)

תגובות לכתבה
1. יישר כח!
(2017-04-20 18:40:06)
מילים כדורבנות כוחנו בשתיקתנו
"הכלבים נובחים והשירה עוברת"
רק שתיקה אצילית וגאה תבהיר לכל מי שיביט שחב"ד אינם קומץ ילדים קטנים ונחיתיים שפוצחים ב"הפגנות" על כל מילה שמישהו זורק לעברנו. עלינו להתייחס לכך כאל מישהו שכתב בעיתון שהרבי היה גר בהונללולו..
הגבה על כל שטות יוצרת רושם קטנוני ונחיתי אנו נמצאים הרבה ממעל לאנשים כדוגמת הכתב הנ"ל והתיחסות -מוצדקת וצודקת ככל שתיהיה- רק גורמת לרושם ילדותי. הגיע הזמן שנפסיק לרגוש ולרעוש מכל "הנאחזים בקיר " למיניהם.
המתאבק עם מנוול מתנוול.

2. מאה אחוז
(2017-04-20 20:39:04)
קהל אנ''ש בכלל לא אמורים לתת לכזה דבר יחס

3. נחון מאוד
(2017-04-20 20:39:30)
למה צריכים את העצומה למה זה יועיל

4. מאה אחוז
(2017-04-20 20:39:32)
קהל אנ''ש בכלל לא אמורים לתת לכזה דבר יחס

8. 100%
(2017-04-21 01:12:40)
לבטל את העצומה הנלוזה מיד

11. דברי הרבי
(2017-04-21 02:53:36)
אני לא קראתי את הכתוב בעיתון הארץ (וגם לא מתכוון לקרוא) אך לגבי תגובה לא מתוך חב"ד מענין לציין את מכתב הרבי מג' בתמוז תש"ל למר אליעזר לבנה (אג"ק חכ"ו עמ' תיט) " אשתמש בהזדמנות זו, ובהפתעה הנעימה לקבל מכתב ממר לאחרי
ההפסק הכי ארוך מעת ביקורו כאן, למלא חובה נעימה להביע תודתי על
אשר הגין עלי מהמאמר הראשי שנדפס ב״הארץ״, ובפרט שכבודי אין
נוגע בזה כל כך, שהרי הורגלתי ״בתגובות״ כאלו נגדי ובחריפות יותר עוד
מנעורי כשגרתי במדינת מועצות הברית והייתי בן הבכור להרב הראשי
בעיר מחוזי, וכיון שהיו לי מכירים בין הסטודנטים וכו' הרי מובן שבעת
ויכוחים וכו' התקיפו ״גם״ אותי, ואדרבה כיון שהיו לי ידיעות גם בשטחים בהם למדו סטודנטים האמורים, ומהם יעווסקים, קומוניסטים
וכולי.
אלא מה שנוגע לי הוא ענין הפצת היהדות, ולכל לראש מבצע
תפילין, שזכיתי שדברי התעוררות שלי בזה מתקבלים בין כמה חוגים,
וכיון שהתקיפו אותי בעתון וכו׳ הרי יש כאלה שבאים למסקנה מזה
שאין להניח תפילין ח״ו שהרי יוזם הפעולה נכתב עליו ככה וככה בעתון
פלוני ועודנו עומד ומדבר ומעודד שיניחו תפילין.
התקוה שבזה לא תזיק ההתקפה כיון שאין כל הקשר שכלי
ושייכות בין שני הענינים[— שאפילו באם היתה ההתקפה צודקת על
מאה אחוז, מהי השייכות לקיום מצות תפילין הכתובה בתורתנו, תורת
חיים ותורת אמת, בארבע מקומות בתורה שבכתב ובריבוי מקומות
בתורה שבעל פה וכו׳ וכו'. -] ברם לצערנו חיים אנו בדור תהפוכות,
שלא כל הענינים נחתכים דוקא על פי שכל והגיון מדוייק. ובודאי
לדכוותי׳ דמר אין צורך להאריך בזה"