קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







"כשעבדתי מדי יום בתוך החדר של הרבי" • ראיון מפתיע ומרתק
(יום חמישי, כ''ח סיון תשע''ז)
במגזין "תחיינו" רב הכמות והאיכות הרואה אור לקראת ג' תמוז, מתפרסם ראיון נרחב עם הרב עמנואל קווינט, בנו של המזכיר הרב אליהו קווינט ז"ל - אודותיו מתפרסמת כתבה נפרדת במגזין - בו הוא מתאר את שחווה במשך שנים לא מעטות כאשר עבד מדי יום בתוך חדרו הק' של הרבי • בראיון, הוא פורש בפני המראיין - הרב מנחם מענדל פעלער - חוויות מדהימות מהשנים שטרם הנשיאות, וחושף: מה הרבי ענה לו כששאל מה קרה לפתע פתאום שהרבי מעורר על "ופרצת" • COL מפרסם קטעים נרחבים ומרתקים מתוך הכתבה המיוחדת • הרב עמנואל קווינט, תחיינו
תאר בבקשה את 770 של שנות ה'שי"ן'?

ליובאוויטש הייתה קטנה באותן שנים. את בניין 770 קנו מידי רופא שניהל בו מרפאה. מאז, נפתח שם מרכז חב"ד, והרבי הקודם התגורר בקומת הבניין השניה.

מעטים יחסית היו חסידי חב"ד שהתגוררו בקראון־הייטס באותן שנים, ובית הכנסת הקטן שבקומת הכניסה ל 770 הספיק כדי להכיל את כולם.

הרבי, התגורר באותן שנים ברחוב ניו־יורק שבקראון־הייטס. הכרתי את ביתו, משום שבשנים הראשונות לבוא הרבי לארה"ב, הייתי הולך פעמים רבות מ 770 לביתו בכדי למסור דברי דואר
ומכתבים שהגיעו.

מה זכור לך מהרבי באותן שנים?

כבר בשנים שקדמו לקבלת הנשיאות, הסתכלו עליו הכול בצורה שונה ומיוחדת. כאשר התפללתי ב 770 , נהגתי לעמוד במקום די קרוב למקומו של הרבי בבית־הכנסת. עומד לנגד עיניי המחזה בו זזו כולם הצדה כאשר הרבי נכנס לבית־הכנסת.

באותן שנים, כינו את הרבי בשם "הרמ"ש", וכך הכירו אותו כולם. הייתי אומר שאנשים התייחסו אליו כמו אל רבי, כבר בשנים שקדמו לקבלת הנשיאות. כולם ידעו שהוא אדם גדול מאוד, בעל שיעור קומה ענק. בשל העובדה שהרבי הריי"צ לא נראה כמעט לחסידים באותן שנים, עקב מצב בריאותו, במדה רבה הרבי ניהל בפועל את הנעשה בליובאוויטש, והיחס אליו היה בהדרת כבוד, כשהכול יודעים שכאשר הרבי אומר משהו, הרי זה כאילו שמעו אותו מפי הרבי הקודם.

כבר בטרם התחלתי לעבוד אצל הרבי, הרבי הכיר אותי היטב, שכן אבי, שהיה מזכיר ה"מרכז לענייני חינוך" ומקורב מאוד לרבי, כתב פעמים רבות דברים עבור הרבי, ולא פעם שימשתי אני כשליח להעברתם. לפעמים, הרבי אף מסר לי מכתבים בכדי להעבירם לאבי.

התגוררנו בבניין 816 ברחוב איסטערן־פארקוויי, במרחק בניינים ספורים מ 770 , וכך, כמעט בכל יום הייתי רואה את הרבי והרבי היה שואל לשלומי.

בהקשר זה, זכורני, כיצד מאוחר יותר, בסמיכות לזמן בו קיבל הרבי את הנשיאות, הרבי הלך ברחוב איסטערן־פארקוויי, ואני בדיוק יצאתי מ 770 . כאשר עברתי על־יד הרבי, לחצתי את ידו. הסובבים נזפו בי על שעשיתי זאת, אולם הרבי הרגיעני ואמר שאני יכול לעשות כן.

האם אתה זוכר את הרבי הריי"צ?

בהחלט. פעם או פעמיים בשנה היה הקהל עובר בפניו, וגם אני נהגתי כן. אולם מעבר לפעמים אלו, כמעט ולא ראיתי אותו.

אני נזכר שפעם – בערב יום הכיפורים – חילק הרבי הקודם פיסת עוגה ('לעקאַח') לכל אחד. גם אני הגעתי לקבל את העוגה מידו הק', וכפתור חולצתי העליון היה פתוח. אני זוכר שבטרם עברתי בפני הרבי הקודם, סימן לי חתנו – הרבי – שעמד מימינו, לרכוס את הכפתור, שכן בפני הרבי יש לעבור בצורה מכובדת.

אני זוכר גם את יו"ד שבט תש"י, ואת הלוויה, שהייתה גדולה מאוד. זכורני גם שכמה כֹּהנים השתתפו בנשיאת הארון, שכן צדיק אינו מטמא.

כן בקודש

אתה מספר לנו שבעצמך עבדת בצלו של הרבי. כיצד זה התחיל?

כפי שאמרתי, היה זה כמה שנים לפני הנשיאות. הרבי ביקש ממני לעבוד – בשכר כמובן – בתיוק וארגון המכתבים בצורה מסודרת, עבור הארכיון. הייתי מכניס כל מכתב לתיקיה הנכונה וכדומה.

הרבי רצה לשמור עותק מכל מכתב שכתב, היו תיקיות מסודרות על־פי ה'אל"ף־בית' האנגלי, ואני סידרתי כל מכתב במקומו.

וכיצד התנהלה עבודתך ביום־יום?

בתקופה בה עבדתי אצל הרבי, אשר כאמור החלה שנים ספורות קודם קבלת הנשיאות, והמשיכה מספר שנים לאחריה, למדתי באוניברסיטה. בשעות אחר־הצהריים, כאשר חזרתי מהלימודים, הגעתי למספר שעות ועבדתי בתוך חדרו של הרבי, לעתים עד השעות המאוחרות של הערב.

נוסף על עבודתי בתיוק המכתבים עבור הארכיון, הייתי גם מקליד מכתבים בשפה האנגלית. הרבי היה מוסר לי את תוכן המכתב בכתב ידו, כאשר לרוב הרבי כתב בקצרה באופן יחסי. אני הייתי מקליד את הדברים, ולאחר שסיימתי, הרבי עבר על המכתב ואישרוֹ. כאשר היו לרבי תיקונים על המכתב שהקלדתי, הרבי היה מתקנם בעט או בעיפרון, ואני הייתי מקליד את המכתב מחדש.

אירע, והרבי הכתיב לי בעל־פה את התוכן אותו עליי לכתוב. לרוב, היו אלה תכנים קצרים כגון תשובה בחיוב או בשלילה במענה לשאלה כלשהי.

עבדתי בתוך חדרו של הרבי, ולפעמים אנשים שונים נכנסו לדבר עם הרבי. באותן הזדמנויות הייתי יוצא מחוץ לחדר, למעט כאשר אמר לי הרבי: "אינך צריך לצאת החוצה". מלבדי, היו עוד שהתעסקו בתיוק המכתבים בארכיון. הם היו מגיעים בשעות הערב, לאחר שהרבי הלך לביתו ועובדים בחדרו של הרבי. אולם, הם עסקו במכתבים בעלי התכנים הכלליים יותר, ואני עסקתי במכתבים בעלי תכנים יותר פרטיים.

הזכרת קודם שהיית הולך לביתו של הרבי בכדי למסור לו דברי דואר ומכתבים, תוכל בבקשה לספר על ההזדמנויות הללו?

היו פעמים בהן המזכיר הרב ניסן מינדל היה מוסר לי מספר מכתבים או דברי דואר שהתקבלו, על מנת להעבירם לבית הרבי.

בשנים הראשונות, הרבי התגורר בבניין דירות, בדירה קטנה יחסית. גם מאוחר יותר – כשהרבי והרבנית עברו לבית ברחוב פרזידנט – הייתי מְבַצֵע את השליחויות. בדרך כלל, הרבנית הייתה פותחת את הדלת, היא הכירה את פניי וידעה שבאתי בכדי למסור דבר־מה לרבי, והייתי משאיר עבור הרבי את המכתבים.

מה היה מראה חדרו של הרבי באותן שנים?

מלבד לשולחן הגדול של הרבי, ניצבו בחדר עוד שני שולחנות, שבאחד מהם ישבתי אני, ובשני – הרב ניסן מינדל. השולחן האחד היה קרוב יותר לדלת, והשני – כנגדו, קרוב לחלון. החדר רחש
פעילות אינטנסיבית. הרבי עסק בדברים רבים כל־כך...

האם הרבי שוחח עמך במשך אותן שעות בהן שהית בחדרו?

ההמשך המרתק והמפתיע בגליון "תחיינו" לג' תמוז

הראיון המדובר עם הרב עמנואל קווינט. קטעים נרחבים, בפנים
הראיון המדובר עם הרב עמנואל קווינט. קטעים נרחבים, בפנים

הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


אין כרגע תגובות לכתבה זו


© 2018 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן