קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







טרור האבנים ליד ביתר והפוסט המצמרר
(יום חמישי, י''ד טבת תשע''ז)
בשבוע האחרון תושבי ביתר, ובהם גם מאות חסידי חב"ד, נכנסו לשיגרה בלתי-אפשרית: טרור אבנים מתמשך בדרכם מהעיר לירושלים ● אחד התושבים מתאר בפוסט מצמרר את המציאות כשאבן הושלכה ע"י פורעים למכוניתו בעת שנסע בה עם ילדיו ● "בום!! טראחח! קול נפץ חזק מהדהד מסביבי, השמשה מתנפצת… השנייה הקריטית של איבוד השליטה מתקצרת והאסימון נופל לתודעה בקולי קולות.. כן כן צדיק. זה היה אבן שנזרקה לעברך בחוזקה על מנת לפגוע!..." טרור האבנים

כתב COL

מציאות בלתי מתקבלת על הדעת: תושבי העיר ביתר, וביניהם גם מאות חסידי חב"ד, סובלים לאחרונה מטרור אבנים וגם לעיתים בקת"בים מתמשך בדרכם לירושלים. דווקא לאחרונה, כשכביש המנהרות חובר ישירות ל'כביש בגין', ועל הנייר נסיעה לירושלים אמורה להיות קצרה ביותר, של כ-15 דקות בלבד, נסיעה בימים אלו לירושלים הפכה לפקוקה במיוחד, בין היתר בגלל מחסומי בדיקה, וגם - מסוכנת.

תושבי ביתר מכירים זאת כבר על בשרם: בכל פעם שיש אירוע טרור, המחבלים מרימים ראש, והציר הופך למסוכן, עם זריקות אבנים פתאומיות, בקתב"ים, שמן על הכביש ועוד מרעין בישין.

מה שתושבים לא מצליחים להבין, את השילוב הבלתי-נתפס: מידי יום, נכנסים לעיר מעל 2000 פועלים ערבים מחוסאן ומכפרים נוספים בסביבה. בכל מקום רואים אותם: במכולת, בענף הבנייה והשיפוצים, בניקיון ואחזקה. ואילו תושבי העיר נמצאים בסכנה יומיומית.

הערב, (ד') מוקד הביטחון של ביתר פרסם הודעה שמחר, יום ה', תאסר  לפועלים מהכפר הסמוך להכנס ולעבוד בביתר. אולי בהשפעת הלחץ שהתחיל לחלחל, וגם הפוסט שפרסם אחד מתושבי העיר, בוודאי גם השפיע במכלול הדברים (ראה לעיל).

רק שהתושבים, למודי נסיון מפעמים עברו, לא ממש רגועים: "כל פעם שהמצב נהיה גרוע, הטילו 'עוצר עבודה' על כניסת פועלים לביתר. אחרי יום-יומיים כולם חזרו לעבוד כרגיל, בתוך ביתר, ואנחנו נשארים עם המציאות המסוכנת", אומר לנו אחד התושבים.

*

הודעת מוקד ביתר:
"הודעה למעסיקים / קבלנים! בעקבות ידויי האבנים שהתרחשו לאחרונה בכביש 375 (עוקף חוסאן). ע"פ הנחית הצבא מחר יום ה' 12/01תיאסר כניסת פועלים מהכפר חוסאן לעיר. מנהל אגף ביטחון, עיריית ביתר עילית."

*

פוסט מצמרר על טרור האבנים בעוקף חוסאן:

"בכיכר, צא ביציאה הראשונה אל כביש 375.

כך מכריז ה'וייז' בקולו המונוטוני... ברקע שיר חדש של גרטנר מתנגן לו, והנה אנו בדרך לירושלים. דרך אותה אני עושה לפחות פעמיים או שלש בשבוע אם לא יותר.

הערב אחי מברמץ את הבכור שלו, שמחה כפולה ומכופלת בן יחיד שבא לאחר שנות ציפייה רבות. המשפחה כולה נרגשת. רעייתי כבר יצאה משעות הצהריים לעזור שם בהכנות, ואני לקחתי איתי ברכב את שלשת הקטנים. קשורים היטב מאחורה חגורים כל אחד ב'בוסטר' שלו מציצים בשלווה על הנוף הנשקף מהחלון. מקדימה, המתנה היפה והענקית עטופה בצלופן כמו שראוי להיות, אחרי השקעה של שעות.

אני עולה את כביש עוקף חוסאן מהרהר על איזה דיבור קטן על פרשת השבוע למקרה שיכבדו אותי לדבר שלא אשאר 'עם הלשון בחוץ'. והנה מרחוק כבר מציץ הבית האדום. מבט קטנטן סביבי ואני מזכיר לעצמי שכבר הרבה הרבה זמן לא ניקיתי את האוטו כמו שצריך ולא יזיק ל….

בום!! טראחח!!!!

קול נפץ חזק מהדהד מסביבי, השמשה מתנפצת… השנייה הקריטית של איבוד השליטה מתקצרת והאסימון נופל לתודעה בקולי קולות... כן כן צדיק. זה היה אבן שנזרקה לעברך בחוזקה על מנת לפגוע! אני לוחץ בפראות על הבלמים והגז במקביל… לא זוכר בדיוק האם לברוח מהזירה או להאט בשביל להקטין את עוצמת הפגיעה הנוספת, אם תבוא... מבעד למראה אני רואה את הנערים עטופים בכאפייה, עומדים ללא פחד עם אבנים גדולות בידיהם מנסים לבדוק האם אני עוצר או שמא נס ובורח... בקול לא לי אני צועק: שלומייייי תתכופףףף!!! יענקיייי שים יד על יעלי!!!! ובורח משם כל עוד נשמתי בי.

20 שניות חלפו...

באוטו הילדים צורחים בוכים, ואני מנסה לייצב את נשימתי תוך כדי אמירת מזמור לתודה כהודאה על הנס וכסגולה מכל המפגעים הבאים לכלותינו. מסביבי ים זכוכיות מפוזרות בעיקר על המתנה היפה והמחוררת. חש צביטה בלב על ההשקעה שירדה לטמיון, אך אושר והקלה מציפים אותי ביודעי כי נס גלוי קרה לי. הרי בימים כתיקונם זהו מקומה של אשתי וחלחלה אוחזת בי כשחולף בדמיון התעתוע את מה שהיה חלילה קורה… ה' ישמור.

עצרתי בצד ליד מחסום המנהרות עדיין בהלם בקטנה, אך הקצין שלידי לא מתרגש יותר מידי.

בקור רוח הוא ממלא פרטים ומגיש לידי דף בו כתוב שאני זכאי לקבל מטעם מדינת ישראל זגוגית חדשה. רגע אחרי הוא גם נזכר להציץ מאחור ולשאול מה שלום הילדים?! האם פגע בהם זכוכיות?! ועד כמה חשוב שהם חגורים, כי הבלימה הפתאומית יכולה לחולל שמות ולהטיח אותם בחלונות הרכב ואף יותר מזה ח"ו…

הקצין מתנצל שהוא דוחק בי למהר "זה פשוט המקרה הרביעי שלו להיום והוא חייב לנסוע למפקדה לדווח..." ככה בלי להתבלבל הוא מספר לי על מקרי זריקת האבנים שהם לחם חוקו מידי יום. והפחד האינסופי הזה שהם יצטרכו לטפל פה במעבר למילוי דוח פשוט על ניפוץ זגוגית כזו או אחרת ואולי אפילו יותר גרוע….

אני עדיין בהלם מכדי לחשוב שאולי ילדיי זקוקים לטיפול מנע פסיכולוגי על המראות והחוויה שחוו זה עתה. ובנסיעה איטית אני ממשיך ירושלימה אל עבר השמחה המשפחתית ובהמשך הלילה גם לישון שם אצל אחד הדודים... הילדים (והאישה) מפוחדים מידי לעבור שוב בשעות הלילה בכביש המפחיד הזה.

בדרך אני לא מפסיק לחשוב על המדינה הקטנה שלנו... מוקפת אויבים אך שורדת מלחמות מאז ומתמיד. עשרות טילי סקאד ומאות קסאמים עפו אל שטחה בשנים האחרונות ובכולן התמודדו בגבורה או לפחות הצהירו על ההתמודדות... וכאן, דממה…

לא ראש ממשלה שיבוא להצהיר הצהרות... לא שר רציני ואפילו זוטר שיבוא לעודד, לתמוך, לנחם, לשמור, לנסות להחזיר את הכבוד האבוד. ואפילו לא חבר כנסת או סתם פקיד ממשלתי שיראה אכפתיות מעיר שלימה בישראל סמוכה וניראת לירושלים, המותקפת ללא הרף בידי בני עוולה תושבי הכפר הסמוך אשר ברובם מתפרנסים אצלינו בעיר ביתר עילית.
ובלילה…

בלילה אני יושב כהרגלי ליד המיטה של בתי יעלי בת ה-4 ואומר איתה קריאת שמע…. "אבא" היא שואלת, "הרשעים יכולים לזרוק אבנים גם על הבית שלנו??!! אני מפחדת…."

ואת הרוגע הזה של שנות הילדות מי ישיב לה?… ואת השעות מחשבה המבועתות מי ימנע ממנה ומשאר הילדים שעברו את החוויה הזו?!

אנשים!! בואו נעצור את זה יחד לפני שנתמודד פה עם הגרוע מכל!!

זהו הכביש הראשי ורובינו עוברים בו מידיי יום, ומאוד כואב יהיה להתעורר באסון חמור ולזעוק מדוע לא עשינו כלום?!

שתפו את הפוסט הזה בכל מקום שרק אפשר… אולי, אולי בסוף מישהו שמתעניין בחייהם של תושבי ביתר עילית יחליט להשים קץ לתופעת טרור הזו.

הלוואי שהמקרה שלי יהיה המקרה האחרון שם ושלא נשמע יותר מצרות.

בשורות טובות
תושב כאוב.

(הפוסט באדיבות אתר 'ביתר עילית און-ליין')


פעילות צבאית מוגברת ליד ובתוך הכפר חוסאן הסמוך לביתר. בתמונה הקטנה: רכב של תושב ביתר שנפגע מאבנים, השבוע
פעילות צבאית מוגברת ליד ובתוך הכפר חוסאן הסמוך לביתר. בתמונה הקטנה: רכב של תושב ביתר שנפגע מאבנים, השבוע



| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה



| הסר תמונה


| הסר תמונה
הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


אין כרגע תגובות לכתבה זו


© 2017 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן