קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|






זכרון להולכים: הרה"ח ר' ראובן הלמן ע"ה
(יום ראשון, ג' אב תשע''ו)
היום, ד' מנחם אב, חל יום היארצייט של הרה"ח ר' ראובן הלמן ע"ה חסיד ומקושר לרבי שזכה לקרובים נדירים ומיוחדים, ומראשוני המתיישבים בכפר חב"ד ● ר' ראובן נולד בתל-אביב בשנת תרפ"ז ונפטר בשיבה טובה בד' מנחם-אב תשע"ד ● תקציר מכתבות שהתפרסמו על ר' ראובן ובהם סיפור חייו המרתק, וצרור תמונות מחייו  ר' ראובן הלמן ע"ה

ביום חמישי, ד' אב תשע"ד, נפטר הרה"ח ר' ראובן הלמן ע"ה, חסיד ומקושר לרבי שזכה לקרובים נדירים ומיוחדים, ומראשוני המתיישבים בכפר חב"ד.

סיפור חייו של ר' ראובן מעניק הצצה לקשר מיוחד במינו של הרבי עם חסיד, אשר באהבה אבהית מיוחדת נשא אותו וטיפל בו כמו בן יחיד. היחס המיוחד, ההתעניינות והדאגה של הרבי באו לידי ביטוי ב'יחידויות' הארוכות והעשירות להם זכה, למעלה ממאה מכתבים שקיבל, עשרות רבות של מענות קודש ובהם הדרכות מפורטות.

מסכת חייו המרתקת של ר' ראובן חוצה עולמות. היא נפתחת בלידתו בתל-אביב בשנת תרפ"ז, לאביו הרה"ח ר' דוד הלמן ע"ה, שהתפרסם בזכות התקשרותו המופלאה לרבי הרש"ב ולרבי הריי"צ, אך בעיקר בזכות התקשרותו ואהבתו הנפשית יוצאת-הדופן לרבי נשיא דורנו. חוש הבעה זך היה לו לאב, שמכתביו המלאים ביטויי התקשרות נפלאים לרבנו נדפסו בקבצים שונים.
הוא אמנם לא זונח את החינוך החסידי להתקשרות לרבי אותה הוא ספג בביתו, אבל אט אט האווירה התל-אביבית משפיעה על נפשו של הנער.


מראשוני המתיישבים בכפר חב"ד: ראובן הלמן (ארכיון שמואל בן-צבי)

לצד דיווחים מפורטים על הנעשה עמו שנשלחים מדי פעם לרבם, הרבי הריי"ץ שגילה התעניינות רבה בחיי הנער, הוא מפנה מקום בלבו לעיסוקים אחרים שענינו את בני-גילו באותם ימים. אך כבר אז נחקק במוחו משפט אותו הוא שומע ללא הרף מאביו ואשר מאוחר יותר יהווה מוטיב מרכזי בחייו – "אז מען רירט אהן דעם רבינ'ס קליאמקע, ווערט מען צוגעקלעפט אויף אייביג" [=כשנוגעים בידית דלת הרבי, נקשרים לנצח].

את המכתב הראשון מהרבי הוא מקבל זמן קצר לאחרי קבלת הנשיאות, בשנת תשי"א. באותו מכתב כותב לו הרבי: "נהניתי להוודע על-ידי אביו שי' שעמד בקשר מכתבים עם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ובטח קיים רושם קישור מכתבים זה גם עתה, כי פעולות צדיקים קיימות לעד".

"תודיעני מה לשלוח לך מתנה עבור טוב לבך", כותב האב ר' דוד לידידו ר' שלום בער אלפרוביץ' ע"ה, "אתה באמת שווה בעד המזון הרוחני שמתאפשר לי על-ידי ספרים שאתה שולח. גם ראובן היה ניזון מזה, והיה תמיד קורא ונכנס בשבילי נהירין של חסידות".

לא עובר זמן רב, ושובבות הנעורים נעלמת עם פגישתו לראשונה את הרבי. מאותו רגע הוא הופך לחסיד נלהב ונקשר עם הרבי לנצח, כזה שיקרין את האהבה העצומה גם לילדיו, לנכדיו ולניניו, שרבים מהם יצאו בשליחות הרבי למקומות נדחים על פני הגלובוס.

"אבא שלנו הרבי שליט"א נושא אותו כילד..."

בפעם הראשונה שבה ראה את הרבי היה זה ביום ד' ניסן תשי"ד. ר' ראובן הוקסם, ולימים תיאר ביומנו: "באתי ל-770. הוא היה אז קטן, והרבי באותו יום עשה את החופה והקידושין של ר' דוד רסקין, וכל הקהל עמד על הספסלים לכל האורך, מהכניסה עד החופה, שם עמדו החתן והכלה. עמדתי בצד על אחד הספסלים. פתאום הרבי נכנס. במקום השתררה דומיה, כולם עמדו והסתכלו. כשראיתי את הרבי הייתי בהלם. מעולם לא ראיתי מחזה כזה נפלא. כמובן שאחר-כך לא היה לי תיאבון לאכול, והתחלתי לחשוב מה קורה פה".

ה'יחידות' הראשונה לה זכה התקיימה למחרת, בה' ניסן. יום ציין זאת הרבי במכתב לאביו: "ועל של עתה באתי, להודיעו אשר אמש ביקר אצלי בנו הוו"ח אי"א כו' מוה"ר ראובן שי', ונהניתי מהשיחה אשר הייתה בינינו". הרבי מצדו גילה חיבה מיוחדת לר' ראובן.

את התרגשותו הרבה מההשפעה והדאגה של הרבי על ראובן, משתף האב ר' דוד גם את בני משפחתו. וכך כותב במכתב לגיסו וגיסתו שהתגורר בברוקלין: "אני רואה שאונזער טאטע רבי שליט"א, האט אונז מזכה געווען האלטן ראובנ'ן ווי א קינד און מטפל געווען" [=אני רואה שאבא שלנו הרבי שליט"א, זיכה אותנו, בכך שנושא את ראובן כמו ילד ומטפל בו].

גם כאשר שב לארץ נותר ר' ראובן שרוי באווירה המרוממת שספג בבית חיינו, וכך מספר האב: "ראובן אמר שאי-אפשר להשוות את הקדושה הישיבה, החסידים של ברוקלין לישראל.. הוא חי באוירה שנשב אצלכם ומהקרבה של מורנו ורבנו שליט"א כיון שחי ברוחו ובזכרונו".

הרבי גילה התעניינות בשידוכו של ראובן, והמריץ את אביו בקשר לכך. ואכן באותם ימים בא בקשרי שידוכין עם מרת לאה רייזל תחי', בתו של הרה"ח ר' יהודא שמוטקין ע"ה מתל-אביב. במכתב שכתב ר' שלום-בער אלפרוביץ שי' לאב ר' דוד סיפר: "הייתי בשבת 'אופרוף' של בנך בפארברענגען של הרבי, והרבי ציווה שכל החתנים יאמרו 'לחיים'. כשאלו סיימו שאל הרבי: 'מי יאמר 'לחיים' בשביל ראובן הילמן?' חודקוב סימן עלי והרבי הסתכל עלי כי יודע שאני עומד בקשר איתם. הבנתי שהרבי מצפה שאני, כידיד, יאמר לחיים בשביל ראובן וכך עשיתי. אחר כך הרבי שאל 'דו האסט מכוון געווען?' ועניתי שכן. ראה איך זוכר הרבי את בנך!".

כך גם במכתב שכתב לו רבנו באותם ימים הוא מתעניין בפרטי החתונה: "נעם לי לקבל מכתבו בו כותב אודות סדרי החתונה בשעה טובה ומוצלחת, וראשי פרקים מסידורם עתה, ואתענין לדעת בפרטיות איך מסתדרים לחג הפסח הבא עלינו לטוב, ובטח יודיע גם על דבר זה".

"הלמן נמצא כאן?"

במשך כל השנים לצד העידוד בעבודה הרוחנית ובהפצת המעיינות, הביע הרבי התעניינות רבה ודאגה עצומה לא פחות גם ביחס לבריאות ולפרנסה. בכל פעם שהיה נכנס ל'יחידות' היה זוכה ליחס מיוחד, היחידויות היו נמשכות זמן רב, כאשר הרבי היה מתעניין על כל פרט בחייו ומייעץ לו.

בסיומה של אחת ההתוועדויות בשנת תשמ"ב, ביקש הרבי לשלוח 'משקה' בתור השתתפות בסיום כתיבת ספר תורה והתחלת כתיבת ספר תורה חדש בארץ הקודש.

כשאמר זאת הרבי החל לחפש אדם שנוסע לכפר חב"ד, ותוך כדי שאל הרבי: "הלמן איז דא?" [=הלמן כאן?]. המזכיר אמר לרבי שר' ראובן נסע כבר, והרבי אמר: "דעם איידים זיינער" [=החתן שלו...]. כשהגיע החתן העניק לו הרבי בקבוק 'משקה', ואמר לו: "דאס געבן פאר אלא בתי חב"ד אין ארץ ישראל, און פאר די ישיבה אין כפר חב"ד, און אויכעט פאר די חתונה" [=זה תתן לכל הבתי-חב"ד בארץ ישראל, וגם לישיבה בכפר-חב"ד, וגם עבור החתונה].

התיישבות בכפר חב"ד

בסביבות חודש אייר תשט"ז, פנה הרבי לועד כפר חב"ד וביקשם להקציב לר' ראובן חלקה בכפר-חב"ד. מעתה פעל הרבי במרץ רב, הן מצד ועד כפר חב"ד והן במכתבים רבים לעודד את ר' ראובן להתיישב בכפר חב"ד ולתרום ממרצו לטובת הכפר.

בכ"ט אייר תשט"ז כותב לו הרבי: "ואחכה להמשך בשורותיו הטובות שמסתדר בכפר חב"ד ונמשך בהענינים דשם - לסייע לתושבי הכפר כפי יכולתו וכשרונותיו". וכך במשך השנים המשיך לעודד אותו הרבי לעסוק בענינים ה"כללים דכפר חב"ד", ולהתיישב ולתרום ממרצו להצלחת ולהתפתחות כפר חב"ד.

במכתב שכתב לו הרבי בשנת תשכ"א סיים: "..שיקח חלק פעיל בהחזקת היהדות ועניני חסידות בכפר חב"ד, בהשפעה על כל ידידיו ומכיריו בכפר שגם הם יתנהגו ככה, והרי בכח המרץ שלו יכול לפעול בזה כמה וכמה, וכן זוגתו תחי'. ואצפה לבשו"ט אשר נחה דעתו ומתחיל בפעולות להפצת המעינות, בתוככי הפצת היהדות, מתוך שמחה וטוב לבב דוקא". ואכן, באותם שנים החל ר' ראובן להתגורר בכפר חב"ד, שם הקים וחינך את ילדיו ובני משפחתו.


ראובן הלמן עם זושא וילימובסקי 'הפרטיזן'

במשך כל השנים הרבי ממשיך לכוון את אביו להתעניין על מצב בנו, ולסייע לו בכל דרך אפשרית. כמה פעמים כתב לו הרבי: "לפלא שאינו מזכיר דבר ע"ד בנו שי'. ויה"ר שיהי' זה סימן שהכל בסדר והולך ומסתדר".

כאשר נשלחו השלוחים לארץ-הקודש ביקש הרבי מר' ראובן להפגש עמם. וכך גם כתב לאביו: "ובודאי ימצא הזדמנות להפגש עם האברכים השלוחים שליט"א, ובפרט שביניהם כמה נפגשו עם בנו ראובן שליט"א, בהיותו כאן".

כשדיווח שהוא מקשיב לשיעורים של הרב גולדשמיד בחסידות, כתב לו הרבי: "במה שכותב אודות הרב גולדשמיד שי', הנה עד כמה שנחוץ ונכון ללמוד תורת החסידות עם אחד בתור רב, הנה נחוץ ועוד יותר למצוא אחדים ועכ"פ אחד שיכול להתסדר עמדו בלימוד בתור חבר, ועל כל פנים - תלמיד חבר, וכדיוק חכמינו ז"ל במשנה, עשה לך רב וקנה לך חבר, היינו שלרכוש חבר צריך להיות על דרך קני' שבאה על ידי בזבוז ממון, וכן נחוץ לבזבז כחות ובלבד לרכוש חבר..."



בסיום המכתב כותב לו הרבי: "לפלא שאינו מזכיר במה מתעסקת זוגתו תי', ואשר ממשיכה בשדה החינוך הכשר, ויה"ר שתצליח להחדיר יראת שמים אמיתית בהתלמיד'".

הפצת המעיינות חוצה

במקביל הוא מחזק את התקשרותו לרבי, ומתחיל בפעילות לקירוב יהודים לתורת החסידות, דבר שימשיך לבצע בכל ימי חייו, ויסייע רבות לילדיו ונכדיו הפזורים ברחבי העולם בשליחות הרבי. באמצעות סיפוריו הייחודים על הרבי ובשיעורים שארגן הצליח ר' ראובן לקרב יהודים רבים לרבי, פעולות שראויות לפרק בפני עצמו.

גם בעניין זה אנו מוצאים שהרבי הדריך אותו. פעם אחת כאשר שאל מהי הדרך לקירובו של פלוני, ענה לו הרבי: "בדברים המתאימים לתכונות נפשו – כפי שמכיר אותו". מכאן למד ר' ראובן לעבוד עם כל אחד בהתאם לתכונותיו האינדיבידואליות, ונשא בכך פרי.

פעילותו הראשונה להפצת היהדות היה פתיחת שיעור תניא. וכך כותב לו הרבי בר"ח אדר תשי"ז: "נעם לי לקרות בו, ע"ד השתדלותו לארגן קבוצת בחורים בתל אביב ללימוד תניא, ואף שכפי שכותב חפשים הם לע"ע, מובטחים אנו בכח תורתנו הק' תורת חיים, שגדול תלמודה שמביא לידי מעשה, אף שכמובן לא בכל האנשים שוה הוא זמן זה שבין הלימוד והמעשה, אבל סוף הענין לבוא. ומובן שאם ידברו עמהם גם ע"ד המעשה, נוסף על הלימוד - ימהרו את התכלית האמורה. ואשרי חלקם של כל אלו המשתדלים בזה ובכדומה לזה". באותו מכתב מדריך אותו הרבי שאל לו להתרשם ממצבו הגשמי, כי "אין הענין אלא דבר עובר".

בי"ג ניסן של אותה מעודד אותו הרבי להמשיך לעסוק בעסקנות הכללית להפצת היהדות: "ויהי רצון שתכה"י יבשר טוב לעצמו ולכל בני המשפחה, וכן בענינים הכללים של הכפר, ובעסקנותו הכללית להחזקת היהדות והפצתה. וכיון שרואה התקדמות בקבוצת הבחורים אשר ארגן, בטח גם יוסיף בו אומץ להמשכת פעולותיו בשטח זה..."

את מכתביו לרבי נהג ר' ראובן לסיים בפשיטות רבה: "באהבה, ראובן". ואכן, זה היה אופי הקשר שלו עם הרבי – כבן המתרפק וכותב אל אביו.

בתמונה: ר' ראובן הלמן ע"ה
בתמונה: ר' ראובן הלמן ע"ה



| הסר תמונה


| הסר תמונה



| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה

הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


אין כרגע תגובות לכתבה זו


© 2017 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן