קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







המשגיח שרימה את רבי לוי יצחק וגרם לצער רב ● יומני הרבנית
(יום רביעי, ב' סיון תשע''ב)
"כשהתייצב העד, כנדרש על-פי דין, כדי להעיד את עדותו, הכיר מיד לוי'ק על-פי קולו וטון דיבורו שאין זה נוסע המבקר בעיר, אלא אחד מהמשגיחים על השוחטים, ממקורביו של הרב הזקן, שהיה בעל זקן שחור, וכדי שלא יכירוהו צבע את זקנו אדום, והרכיב משקפיים שחורות שמעולם לא נהג להרכיב. בעלי הרים מיד את קולו וקרא בהתרגשות: "הרי זהו דוד המשגיח, שקרן שכמותך! מדוע אתה אומר שאתה נוסע המבקר בעיר?!" ● COL מגיש פרק נוסף ברשימות הרבנית חנה ע"ה לקריאה

היומן מוגש בארבע שפות שונות: עברית, אידיש, צרפתית ורוסית >>>

הציונים והמפלגות האחרות היו איתנים בהתנגדותם למועמדותו של שניאורסון, וכך נוצרו בקהילה שני צדדים.

אחד מהם – הצד החסידי – הונהג על-ידי פאליי. עובדה זו מזכירה לי את אמרתו של ר' לוי יצחק מברדיטשוב על אותו יהודי שהתפלל תוך כדי שימון גלגלי העגלה, שאפילו כשהוא משמן את הגלגלים הוא מתפלל... כך גם באשר לפאליי: לא אחת קרה שהוא ישב בעיצומו של יום השבת באמצע השדרה העירונית, כשסיגרייה בפיו, והוא מטכס עצה כיצד להביא לידי פועל את מינויו של הרב החסידי...

הוא אמר על כך, שבעיניו אין זו פעילות למען אדם יחיד, אלא כדי להבטיח ששיטת החסידות לא תשתכח, ובכלל – שהחיים היהודיים יתחזקו.

יהודים בעלי זקן לבן, ובכלל יהודים שהשתייכו לקטגוריות האדוקות יותר, שבכל נושא אחר היה פאליי שומר על מרחק ניכר מהם – בשאלה זו הוא התאחד אתם והפך ל"מנהיגם".

יהודים אלה היוו את רוב המתפללים בבתי-הכנסת. הם היו בלתי-מאורגנים בעליל, כפי שהיו באותה תקופה כל היהודים מסוג זה ברוסיה, ולפתע היה עליהם ללמוד את כל חוקי הבחירות ולעסוק בתרגילים פרלמנטריים מחוכמים – דברים שבהם לא היה להם כל מושג. פאליי לימד אותם את כל הדרוש תוך כדי ישיבה בשדרה, כפי שתיארתי לעיל.

הצד השני הורכב מאנשים מפלגתיים, שבילו את כל ימיהם בתחום זה. מנהיגם היה הגביר הגדול ביותר בעיר, נדבן גדול , שרבים הצטרפו לעמדתו מתוך פחד שאם לא יעשו כך תיפגע פרנסתם. גביר זה רצה להיות בעל הכוח הגדול ביותר בקהילה.
במספר מקרים הוא שכר אנשים למשרות שונות בעסקיו הפרטיים, ולאחר-מכן הצליח למנותם לחברים בקהילה.

פאליי היה אף הוא עשיר גדול, אבל רחוק מלהיות נדבן. כמעט לא ניתן היה להעלות על הדעת שמישהו יסייע לו לשם תועלת כלכלית; אך אנשים התייחסו כלפיו בדרך-ארץ בגלל אישיותו, בגלל הגדלות שבו.

שכל כדי לנהל את המאבק – היה לו, אך "צבאו" היה חלש מאוד, והמלחמה על הרחוב היהודי נעשתה רצינית למדי.

באותם ימים נטלו עדיין הצעירים חלק בחיי הדת. אני זוכרת שהוא, בעלי ז"ל, נסע ליקטרינוסלב בחודש אלול, והצד שכנגד הבחין שככל שחולף הזמן מתעניינים בו יותר ויותר אנשים, ונוצר כוח שיהיה צורך להתחשב בו.

ובכן, כדי שתנועה זו לא תתפוס מקום גדול מדי

– בתחילה סבר הצד שכנגד, שמאחר שבעלי היה אז אברך בן שלושים בלבד, ולא עוד אלא חסיד, מאלו שהערכתם כלפיהם לא היתה כלל מן הגבוהות – בוודאי יתמכו בו אי-אלו יהודים קשישים ותו לא; אך בפועל השתפר היחס אל בעלי מיום ליום, ואנשים מכל החוגים החלו לפנות אליו –

התקיימה אספה מיידית בבניין מועצת הקהילה (ה"אופראווע", כפי שהוא נקרא אז). היוזמה לעריכת האספה היתה מהצד החזק יותר, כפי שכתבתי לעיל, והם הציבו שוטרים בדלת הכניסה, והתירו את הכניסה רק למספר מוגבל מאוד של אנשים, שרובם השתייכו לאותו צד. מובן, איפוא, שההחלטות שהתקבלו שם לא היו לגמרי לטובת שניאורסון...

למחרת בבוקר, אחרי האספה, התהלכו מתחת לחלונות הבתים חבורות צעירים – לבושים כפי שנהגו הצעירים להתלבש אז, בחולצות שחורות וחגורות עור – שלא היתה להם כל שייכות לחיים אורתודוקסיים, כשמבטיהם מביעים תחושת ניצחון. הדבר גרם להם שמחה רבה.

על-אף שהצד שתמך בבעלי היה מלכתחילה קטן יותר, בסופו של דבר תמיד עלה בידו להוציא את רצונו אל הפועל. אמת, היה עליו להקדיש לשם כך זמן וכוח, שכן בדרך-כלל הוא נאבק למען עניינים שהיו חשובים לו מנקודת המבט הדתית, בעוד רוב הקהילה היו משכילים וחפשיים בדעותיהם.

פעם אמר רופא אחד, מחברי הקהילה, ששניאורסון הוא אדם מעניין למדי, אבל הוא דקדקן מופלג ("буквоед" – כך נקרא הדבר ברוסית), כלומר – אדם שדורש תמיד לקיים כל אות הכתובה ב"שולחן ערוך". "אם נקרא את הפרוטוקולים של אסיפות הקהילה" – טען האיש – "הרי ששלושה רבעים מהם מלאים בהצעותיו של שניאורסון, דברים שאינם נוגעים לנו כלל, והוא מחדיר אותם בחיי החברה שלנו!"...

מעשה השוחט ועד השקר

אינני יודע אם בעלי חיפש במיוחד הזדמנויות כאלה, או שכך יועד לו מלמעלה – אבל תמיד היתה לו סיבה לחוסר-מנוחה.

אינני זוכרת כבר את כל פרטי הסיפור, אבל היה זה מעשה בשוחט ששחט בסכין פגום. שוחט זה היה מזקני השוחטים בעיר, והיתה לו משפחה גדולה שכללה בעלי-בתים בולטים בעיר. הוא, שניאורסון, העביר את השוחט משחיטתו למשך מספר חדשים, שכן האיש היה מבוהל בטבעו.

מאורע זה היה ממש בתחילת תקופת רבנותו של בעלי. בעיר היה רב, יהודי לא-חסידי, שכיהן שם כבר ברבנות למעלה משלושים שנה, והיה בעל סמכות בעיר. הוא קבע לעצמו כלל, שבלעדיו לא ייעשה בעיר דבר בתחום הדתי.

חסידים – לא חיבב כלל, ותמיד היה שרוי בכעס רב על התערבותם בתחום הנהגתו . הדבר הגיע לידי כך שבויימה מין "גביית עדות", והרב הקשיש הביא עד, שהעיד כי הוא נוסע המבקר בעיר, אך הוא מכיר את השוחט היטב, ובמקרה ראה מה שהתרחש באותו יום . העד נשבע על עדותו זו.

אין זה נעים כלל לכתוב על מאורע זה, אבל מדובר במעשה שהיה. אני זוכרת כיצד בעלי היה סובל מצער כל אימת שהיה מספר זאת.

כשהתייצב העד, כנדרש על-פי דין, כדי להעיד את עדותו – היה זה יהודי בעל זקן אדמוני – ופתח בדבריו, הכיר מיד לוי'ק על-פי קולו וטון דיבורו שאין זה נוסע המבקר בעיר, אלא אחד מהמשגיחים על השוחטים, ממקורביו של הרב הזקן, שהיה בעל זקן שחור, וכדי שלא יכירוהו צבע את זקנו אדום, והרכיב משקפיים שחורות שמעולם לא נהג להרכיב. בעלי הרים מיד את קולו וקרא בהתרגשות: "הרי זהו דוד המשגיח, שקרן שכמותך! מדוע אתה אומר שאתה נוסע המבקר בעיר?!"...

על פני כל הנוכחים בחדר עלה חיוך, שכן הם ידעו שדברי בעלי אמת הם, וכל הסיפור היה מבויים – בהסכמתו או בציוויו של הרב.

בסופו של דבר בא העניין לידי פועל על-פי שולחן ערוך, אבל בעלי שכב חולה במיטה שבועיים תמימים בעקבות מאורע זה.

להורדת היומן בפורמט PDF - עברית ואידיש
להורדת היומן בפורמט PDF - אנגלית
להורדת היומן בפורמט PDF - צרפתית
להורדת היומן בפורמט PDF - רוסית



הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
הערות למערכת
הוספת הערה למערכת
כותרת:

הערה למערכת:




© 2018 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן