קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







המסע של הרצל להונג קונג - חלק ב' ● גלריית ענק וטור אישי
(יום חמישי, ח' אייר תשע''ג)
הרצל קוסאשוילי שעשה את חג הפסח והימים הסמוכים לו בהונג קונג ובסין, פגש שלוחים מסורים וישראלים רבים שמחפשים את חב"ד בפינות הנידחות בעולם ● כעת הוא מגיש גלריית ענק שניה מהווי המקום, ומספר בטור אישי על חוויותיו מהביקור באי הונג קונג שמכונה: השער למזרח  לטור ולגלרייה
הרצל קוסאשוילי

"מה עם האוכל לכלב?",היה זה אחד המשפטים הראשונים שהדהדו באוזניי בין קירות בית חב"ד קאולון שבהונג קונג בימים הראשונים להגעתנו למקום. "וואלה, בית חב"ד לכלבים יש להם פה", הרהרתי לעצמי בגיחוך ובתימהון. ומשחזרה השאלה הזו להישאל, חשבתי לרגע שמדובר במתיחה גרועה במקרה הטוב. מה פתאום אוכל לכלבים בבית חב"ד? הלשם כך הגענו למלכות?
לאחר מכן התברר לי, ששמיעתי לא היתה בשיאה ובעצם נסוגה לאחור, כמו גם שאר מכלולי הגוף שלי המצויים בנסיגה מתמדת. בהמשך התבררה ונגלתה לה עוצמת המבוכה. האוכל הוא בכלל לכלא ולא לכלב... מדובר באוכל ביתי חם וטרי שמוכן ונארז מידי יום במטבח הבית חב"ד, עבור ארבעה אסירים יהודים הכלואים בקרבת מקום. יחי ההבדל הקטן. האמת? בלגאן לא קטן. מה הקשר לכלא? ואיפה קבור הכלב? ואיך כל זה קשור להונג קונג ולמסע שלי למזרח?

נתחיל אם כן מהתחלה. שיחת הטלפון המזמינה להונג קונג לימי הפסח, תפסה אותי לא מוכן. הנה מסתבר שאפשר להפתיע גם אותי. דא עקא, שבנוסף לפחדים הקבועים והידועים שלי כמו הפחד מטיסות, גבהים, קלסטרופוביה ועוד, גיליתי לחרדתי שבנוסף לכל אלה אני מצוי על הקו הדק בין היפוכונדריות אקוטית ושלל פוביות נוספות שמפאת חיסיון התיק הרפואי שלי לא אמנה אותם כאן בפניכם.
בכל מקרה, היעד סומן לאחר התלבטות (קצרה) עם רעייתי. וההכנות, והקניות עבור "פסח הונג קונג" יצאו לדרך. למען הגילוי הנאות ייאמר שכל מי שמוכן להטות אוזן וכתף לשיגיונותיי, יודע שאני לא מהטיפוסים הנוודים, ובטח שלא ממעריצי המזרח הרחוק. לתומי דמיינתי את כל המזרח כמקשה אחת של מדינת עולם שלישי, שזה אומר-פרות ברחובות לצד עניים מרודים הזרוקים כסחבות בצידי הדרכים, ועשן קטורת מצחין שמיתמר בקביעות בשווקים.
השורות הללו בטח גוררות כמה וכמה הרמות גבה, אבל בנינו, בהתחשב בעובדה שאחת לכמה שבועות מתפרץ באזור הזה של כדור הארץ הר געש, בתוספת רעידות אדמה וצונאמי מחריד שמוחק את האדם והאדמה שם, זה לא בדיוק המקום היציב ביותר עלי אדמות, תודו.
במציאות, זה היה הרבה יותר מפתיע, אני מודה. ההלם התרבותי שחטפתי עם הנחיתה בהונג קונג, השתחרר למעשה רק לאחר שבוע ימים אם לא יותר. ולא שלא התכוננתי לכך. אפילו צפיתי מראש ברשת האינטרנט במפות ובתמונות בזמן אמת, קראתי באנציקלופדיות אודות המקום, ועשיתי כל מה שתייר מצוי עושה לפני שהוא מגיע למקום חדש.

אולם כצפוי, מסתבר שאין לי כרגע את ארסנל המילים הראוי, בכדי למקד ולתאר את התופעה בפניכם. אולי זו התרבות האנגלית שעוד נשארה שם, כמו גם הנהיגה בצד השני שהלחיצה אותי די הצורך כנוסע, ואולי הידיעה שהתחדדה אצלי שם איך שהבחירה בנו מכל העמים (ועוד איזה עמים) עושה את ההבדל. דבר אחד בטוח-ללא ספק מדובר עולם אחר לחלוטין.
בסופו של דבר נרצה או לא, אין כמו חווית הגילוי והמחקר האנושי העצמאי. לכן אולי גם נהניתי כל כך בעיר המוזרה הזאת-הונג קונג. התיורים הרגליים, המסעות ברכבות ממנה לסין ובחזרה, ובעיקר מספר מפגשים עם המקומיים ועמידה מקרוב על פערי התרבות בנינו, הביאו אותי לכלל הנאה בלתי מוסברת מהמקום החדש הזה שנגלה לעיניי. הרבה תובנות התחדדו לי שם, ובניהם-הקושי לנהל חיים יהודיים במזרח, כמו גם הפרופורציות שקיבלתי על המקום ממנו באתי.
קחו את מדינת ישראל, או אם אתם ממש אנטי ציוניים-את ארץ ישראל. הונג קונג שבנויה כולה על אי ומוקפת מים מכל עבריה, מאכלסת למעלה משבעה מליון תושבים. בסין, הסיפור קצת אחר-מיליארד וחצי סיניים, לצד מיליארד וחצי נוספים של הודים לא הרחק משם, והנה לכם מחצית מאוכלוסיית העולם שמרוכזת בחלק קטן מאוד של כדור הארץ. אפילו שדה התעופה שלהם, נבנה כולו על אי מלאכותי! הייתי מפליג במילים כדרכי, אבל בואו נסתפק בתיאור הקצר, ששדה התעופה החדש שלנו נראה כמו אגף צדדי וזניח לעומת מקבילו ההונג קונגי, והארץ עצמה מדן ועד אילת, נראית במקרה הטוב כמו פרבר ביחס לסין.

הונג קונג גם הפתיעה אותי במודרניות העכשווית, ובקפיטליזם האגרסיבי שהיא עטתה על עצמה במרוצת השנים. הכל נוצץ ומבריק, הסדר מופתי, התורים אינסופיים ושקטים, האנשים אדיבים ומסבירי פנים, חרוצים ואנשי עמל, אוצרות הטבע והנופים מדהימים. רכבי הפאר מצויים שם כשנוררים ברחובות ירושלים. בקיצור, כל הגישעפט הזה נראה לא אמיתי, או במילה אחת-חלום.
אבל מה לכם ולכל זה, אם אני בתוך כל הסירחון הקולינארי הגדול הזה שנקרא-המזרח, רוצה בכלל לספר לכם על הבית חב"ד שאירח אותי. מי שמכיר אותי יודע שאני ציניקן לא קטן, וקשה מאוד לסחוט ממני רגש. אבל באמת שהתרגשתי לראות בזמן אמת, עד כמה נחוץ בית שכזה במקום כמו הונג קונג. אם נחזור לרגע לסירחון הקולינארי, תגידו תודה יפה שהתחשבתי בכם כאן בגלריית התמונות, ולא חשפתי אתכם לזוועת שלל המאכלים הפופולאריים בהונג קונג ובמזרח בכלל. נסכם רק שהסינים אוכלים כל דבר שזז, ואם הוא לא זז, הם בועטים בו ומכים אותו עד שיזוז ואז אוכלים אותו. הכל מהיר, אינסטנט ומסריח עד לב השמיים, באמת. בכדי לחצות את הרחוב שבקצהו ממוקדם הבית חב"ד, נאלצתי לא אחת להעביר את נחיריי למצב שביתה, כשאני נושם דרך הפה בלבד, ומחרחר כמו כלב ים סבירי עם בעיות סינוסים.

נחזור ברשותכם לבית חב"ד. ההוכחה לכך שהייתי במקום הנכון, באה לי בכל הימלטות שלי מהרחוב בחזרה לבית חב"ד. הדלת שממוקמת בסוף גרם מדרגות ארוך להחריד, שגרם לריאותיי לנשוף כחצוצרה מחלידה, העבירה אותי לא אחת מעולם מנוכר וביזארי להחריד, לבית אמיתי שמקבל ומכיל אותך בחמימות הראויה. שם פגשתי בין הסירים וערימות האוכל שבישלנו לפסח, את ברוך מדרום אפריקה, שלשמחתי הרבה מבין במשקאות אלכוהוליים כדבעי, ואת פיליפ הצרפתי שבשבת האחרונה לשהותי שם, אץ כחץ מקשת להשיג את המידע הנצרך עבור הכרזת מולד הירח לשבת מברכין. את רפי שמספר על ירושלים ושכונת הבוכרים בה גדל באהבה ובעיניים בורקות, ואת יצחק מברוקלין שמנתח במשפט או שניים כל תופעה שהוא ראה, כולל התופעה הקרויה על שמי...
את חנניה הירושלמי שחי בכלל בשנחאי ובא לעזור כל אימת שהוא מתבקש על ידי השליח, ואת אברהם הלל הפתח תקוואי והשורשים החב"דיים למרות מראהו הסופר ליטאי, שמתפייט על מפעל השליחות של הרבי באופן שהיה מביא אותו לסכנת נפשות ברחובות בני ברק...

כה רבים, טובים וראויים פגשתי שם, שהיריעה באמת קצרה מלהכיל את כולם. מה שהביא אותי להודות ולהתוודות באוזניה של אשתי כי בעוונותיי, כל התחושות הללו נחסכו ממני בחיי האפורים והמשמימים בארץ, ושאכן חיים של שלוחים אלה חיים אחרים לגמרי. מסתבר, שכן צריך לארוז תרמיל ונעלי הליכה איכותיות ולהגיע לצד השני של העולם בשביל לפגוש יהודים ואנשים חדשים, שחלק מהם גרמו לי להתרגשות שדאגתי להסתיר היטב מתחת למעטה השומני שלי.
לקראת סוף הביקור חצינו את הגבול לקצת יותר מיממה אחת לגואנז'ו שבסין (וזה כבר סיפור בפני עצמו). שעתיים נסיעה ברכבת, והעולם שוב התהפך במאה ושמונים מעלות. עולם קומוניסטי וצפוף, אינספור אנשים ברחובות, וסיכוי של אחד לשישים מיליון ליפול על אותו נהג מונית במהלך יממה...

אז מה היה לנו שם: נופים מדהימים ומאות גורדי שחקים שגורמים לכלבו שלום שלנו להיראות כבונקר. שף מדהים ואקרובט ממלזיה שרקח תבשילים וריחות מענגים כפול שמונה פעמים ושש עובדות מטבח מקומיות. עבדכם הנאמן ורעייתי, והת' חנניה ונער המשלוחים לכלא (לא לכלב!) עמנואל. היו גם הבנות חני וויטא ממשפחות אנ"ש שהגיעו מהמכללה באוסטרליה הסמוכה (גם כן סמוכה, 9 שעות טיסה...), בכדי לתת יד עוזרת בעבודה הרבה. ומעל כולם איציק ידידי, השליח עצמו שהתרוצץ בחוסר מנוחה מטריד, כשהוא מדקלם מתכונים ומנהל את המטבח ותוצרתו ביד רמה, בכדי להשביע את רצונם וקיבתם של המתפללים. גם קשי ההבחנה שבניכם יכלו לראות בבית חב"ד, כיצד הענקה גשמית מכל הלב גוררת ומביאה עימה מאליה את הרוחניות. בסעודת משיח, כשהסבנו כשני מניינים מסביב לשולחן וניגנו את כל ניגוני רבותינו נשיאנו הקדושים, לא יכולתי שלא להתרגש ולהתפעל שוב ושוב, מהעובדה שאני יושב כעת בהונג קונג, ומתחתיי ומסביבי מתרוצצים להם מיליוני סינים, כשאנחנו כאן, מול ארון הקודש והתמונה של הרבי על הקיר הסמוך, מנגנים ד' בבות לאדה"ז וניגון ההשתטחות לצמח צדק. זר לא יבין זאת, אבל היה זה מחזה סוריאליסטי וחד פעמי לחלוטין. לא שמאה וחמישים איש מסבים לשולחן הסדר במסעדה במרכז העיר, זה מחזה פחות מרגש.

האמת היא שבכדי לכמת את חווית הביקור בבית חב"ד המקומי אני צריך עוד איזה 4,000 מילה שאין לי כעת, לכן אני אסתפק בתמונות שלפניכם ובמשפט אחד שאמר לי השליח הראשי לאסיה הרב מרדכי אבצן, כשנכנסתי למשרדו בכדי להודות לו ולהיפרד ממנו עד לפעם הבאה: "כאן דאגתו של הרבי לשלוחים ניכרת ביתר שאת. שלוחים צעירים ללא רקע אקדמי ויכולת קומוניקציה מוכחת, מגיעים למקומות הנידחים האלה, ומוצאים שפה משותפת עם פסיפס אנושי לא יאומן. מה זה אם לא הכוח של הרבי?". אני רק יכול להוסיף סיכום אישי משלי למסע הזה: עבורי, המסע הזה היה מקסים ואינטנסיבי כל כך, שעצב הפרידה השתלט עליי רק כשנחתנו חזרה בארץ. ללא ספק הייתי חוזר לשם שוב, כשאני משליך מאחריי את דעותיי הקדומות והנבערות. או כמו שאשתי אומרת: רק בשביל מתכוני העוגות של השליחה חנה-דיינו.


(צילומים: הרצל קוסאשוילי, COL, הונג קונג)
(צילומים: הרצל קוסאשוילי, COL, הונג קונג)


בית חב"ד קאולון. מימן: השליח הרב איציק אייזנבאך
בית חב"ד קאולון. מימן: השליח הרב איציק אייזנבאך | הסר תמונה

תפילת שחרית
תפילת שחרית | הסר תמונה

בית חב"ד ערוך ומוכן לסעודות השבת
בית חב"ד ערוך ומוכן לסעודות השבת | הסר תמונה

נקודת התצפית הגבוהה בהונג קונג
נקודת התצפית הגבוהה בהונג קונג | הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה

לחגבים דמינו...
לחגבים דמינו... | הסר תמונה



| הסר תמונה


| הסר תמונה

ציור שמן על בד
ציור שמן על בד | הסר תמונה

השליח הראשי לאסיה הרב מרדכי אבצן במשרדו
השליח הראשי לאסיה הרב מרדכי אבצן במשרדו | הסר תמונה



| הסר תמונה


| הסר תמונה

ארוחת בוקר לאחר תפילת שחרית בבית חב"ד הונג קונג
ארוחת בוקר לאחר תפילת שחרית בבית חב"ד הונג קונג | הסר תמונה


| הסר תמונה



| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה



| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה


אמן מקומי גידם בעבודתו
אמן מקומי גידם בעבודתו | הסר תמונה

הכיתוב מעל הארנקים: "ארנק גנוב לעולם לא יביא איתו מזל טוב"
הכיתוב מעל הארנקים: "ארנק גנוב לעולם לא יביא איתו מזל טוב" | הסר תמונה

המסכה על הפנים לא קשורה לעבודתו, הסינים באופן כללית פוחדים מחיידקים כמו שהאמריקאים פוחדים ממתקפת טרור
המסכה על הפנים לא קשורה לעבודתו, הסינים באופן כללית פוחדים מחיידקים כמו שהאמריקאים פוחדים ממתקפת טרור | הסר תמונה

הכניסה לשוק סטנלי בצידו השני של האי הונג קונג
הכניסה לשוק סטנלי בצידו השני של האי הונג קונג | הסר תמונה


רחוב טיפוסי בהונג קונג
רחוב טיפוסי בהונג קונג | הסר תמונה

השליח בשיחה עם תרמילאי יהודי
השליח בשיחה עם תרמילאי יהודי | הסר תמונה

פנים בית הכנסת בבית חב"ד הונג קונג
פנים בית הכנסת בבית חב"ד הונג קונג | הסר תמונה

אומנות סינית
אומנות סינית | הסר תמונה

חשוב מאוד: הונג קונג היא גן עדן לזיופי מותגים
חשוב מאוד: הונג קונג היא גן עדן לזיופי מותגים | הסר תמונה


| הסר תמונה

גן עדן כבר אמרנו...?
גן עדן כבר אמרנו...? | הסר תמונה

פה זו כבר סין
פה זו כבר סין | הסר תמונה


ערב ליל הסדר (צולם בטרם התקדש החג)
ערב ליל הסדר (צולם בטרם התקדש החג) | הסר תמונה

שיט במימי גואנז'ו
שיט במימי גואנז'ו | הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה



| הסר תמונה

בית הכנסת בבית חב"ד גואנז'ו
בית הכנסת בבית חב"ד גואנז'ו | הסר תמונה

מקווה הטהרה במקום
מקווה הטהרה במקום | הסר תמונה

מליארד וחצי סינים צריכים מזל (או לפחות דוכן לוטו)
מליארד וחצי סינים צריכים מזל (או לפחות דוכן לוטו) | הסר תמונה



| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה


הכתובת על הקיר
הכתובת על הקיר | הסר תמונה

עמדת הכיפות הקבועה בכניסה לבית חב"ד
עמדת הכיפות הקבועה בכניסה לבית חב"ד | הסר תמונה

מונית סינית
מונית סינית | הסר תמונה


| הסר תמונה


ברוכים הבאים לסין
ברוכים הבאים לסין | הסר תמונה


| הסר תמונה

קפיטליזם אמיתי
קפיטליזם אמיתי | הסר תמונה


| הסר תמונה

מקור האור
מקור האור | הסר תמונה


| הסר תמונה



| הסר תמונה

סוף המסע
סוף המסע | הסר תמונה


| הסר תמונה
הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
הערות למערכת
הוספת הערה למערכת
כותרת:

הערה למערכת:




© 2017 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן