קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







"אינני רוצה להשתפך יתר על המדה" ● הרצל קוסאשוילי קורא אליך
(יום ראשון, ח' תמוז תשע''ז)
"בואו נשים דברים על השולחן", קורא הרצל קוסאשוילי בטור דוגרי במיוחד: "שגרת היום-יום מנטרלת אותנו לעתים - לצער כולנו - מרגש חסידי ובטח מעבודת התפילה וכיוצא בזה, כל אחד לפום שיעורא דיליה" ● אבל יש גם פתרון: "בהחלט אפשר להתרפק על זכרונות, ואפילו לדמוע מתמונה במחיצת הרבי, אבל בשביל לחיות ממש, צריך מקור אנרגיה אמיתי" ● וגם: מדוע הרצל לא התחבר מעולם לסגנון המתנשא של אותם שזכו להיות במחיצת הרבי? ● טור נוגע ללב ● הרצל קוסאשילי על תחיינו
הרצל קוסאשוילי

מעולם לא התחברתי לסגנון המתנשא של אלו שזכו להביט ולראות את הרבי פנים בפנים, על אלו שלצערנו לא זכו לכך. אין בזה 'הרגש חסידי' ובטח שזו לא האמת. מה גם, שאם מסתכלים בכתביו של הרבי, רואים שיחות ומענות שבהם הרבי נותן מקום להתקשרות גם לאלו שלא ראו אותו, ויוצאים ידי חובת 'ציור פני הרב' באמצעות תמונה או וידאו.

אין ספק - מאידך - שזהו לא המצב האידיאלי, ובוודאי שכל חסיד, ובטח אלו שלא זכו לראות את הרבי, משתוקקים לכך בכל מאודם, והיו משליכים את כל אשר באמתחתם בכדי לזכות לרגע מרומם שכזה. אך כאמור, אין זו נקודת ההתקשרות לרבינו נשיאנו, וברור שבראיית פנים לא סגי.

ההוכחה לכך באה לי בדמות המגזין העשיר ומחייה הנפשות "תחיינו". נתחיל בעובדה שכשבפעם הראשונה שהתגלגל לידי המגזין הזה, לא האמנתי לעובדת היותו מוצר שיצא תחת ידי תמימים, ועוד מאלה שלא זכו לראות את הרבי פנים בפנים...

הקלישאה המוכרת בסגנון: "הייתי ממש צריך לצבוט את עצמי בכדי להאמין למראה עיניי" הייתה כל כך נכונה במקרה הזה. איזה עושר חסידי, תוכן איכותי מדרגה ראשונה, והשפה עשירה כל כך שמחלחלת לתוכך פנימה ומזרימה בך חיות ששכחת כבר ממנה בצוק העתים...

מאז, אני כמובן לא מפספס אף מגזין שלהם, ואני אפילו מרגיש צורך להפיץ את החוברות הללו לכל מקום שידי מגעת. והריקושטים מעידים יותר מכל על הנחיצות שיש במגזין כזה בדור שכזה.

בואו נשים דברים על השולחן. שגרת היום-יום מנטרלת אותנו לעתים - לצער כולנו - מרגש חסידי ובטח מעבודת התפילה וכיוצא בזה, כל אחד לפום שיעורא דיליה... בדיוק בשביל זה יש את המגזין הזה - תחיינו. שיזכיר לנו למי אנחנו מקושרים, היכן הראש והיכן הרגליים, ושחלילה לא נשכח עובדת היותנו חסידי חב"ד ליובאוויטש.

בהחלט אפשר להתרפק על זכרונות, ואפילו לדמוע מתמונה במחיצת הרבי, אבל בשביל לחיות ממש, צריך מקור אנרגיה אמיתי. והעורכים היקרים שעמלים על הגליון המדהים הזה (לא פחות!), עושים את מלאכתם נאמנה, בכך שהם משאירים אותנו 'בחיים', עם מקור האנרגיה האולטימטיבי-הרבי.

רואים בכל פיסקה כיצד הם חיים את הרבי וכיצד הוא חי בתוכם. רואים עליהם שהם אנשי משה וחיילי בית דוד מהקו הראשון. דבר מלכות בצורת שיחה של הרבי המוגשת בטוב טעם, ראיון מרתק עם אישיות חסידית, התוועדות כתובה, פיענוח כתבי יד ומענות, סיפורים מבית רבי וכו'. מה זה אם לא התוועדות אחת ארוכה ששואבת אותך פנימה לעולם המופלא של רבי וחסיד?

מכיוון שאינני רוצה להשתפך יתר על המידה, ובתקווה שדבריי אכן מובנים די הצורך, אני מרשה לעצמי לקרוא לקהל אנ"ש בקריאה של חיבה, לתרום בעין יפה למגזין הנפלא הזה ששינה חיים של רבים (ובתוכם אני). הלא מה יקר לנו יותר מכך שילדנו יהיו מונחים בתורתו ובהנהגתו של נשיא הדור? אין לי צל של ספק, שהחכם עיניו בראשו, והוא מבין ורואה עד כמה המפעל הזה הוא חיוני לדורנו, דווקא כשאנחנו נמצאים ערב הגאולה השלימה.

להשתתפות בקמפיין השותפות של "תחיינו" לחצו כאן

הרצל בטור אישי מיוחד
הרצל בטור אישי מיוחד

הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


אין כרגע תגובות לכתבה זו


© 2018 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן